זאב ז'בוטינסקי
מנהיג ציוני ומייסד התנועה הרביזיוניסטית, סופר ומשורר, עיתונאי ומתרגם ונואם מלהיב. תמך בציונות המדינית של הרצל אך התנגד לדרך פעולתה, שהייתה מתונה לטעמו. עמדותיו החברתיות הושפעו מחוקי המקרא, שראה בהם שיטה לבנייה חברתית מחדש.
מבוא
זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי (1880 – 1940) יליד אודסה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), היה מנהיג ציוני ואיש רוח: עיתונאי ומתרגם מחונן, סופר ומשורר "בעל סגנון עברי מעולה"1 ונואם מלהיב. הוא ייסד את התנועה הרביזיוניסטית2 ונחשב "דמות מפתח בתנועה הלאומית".3 ז'בוטינסקי תמך בציונות המדינית של הרצל, אך התנגד לדרך פעולתה, שהייתה מתונה ופשרנית לטעמו. בכל פעולותיו וכתביו "בלטה מעל לכל אהבתו העזה של ז'בוטינסקי לארץ ישראל ולכינונה של מדינה יהודית בארץ."4
השקפותיו החברתיות של ז'בוטינסקי הושפעו מן התנ"ך ונכתבו בהשראת חוקי המקרא, שהיו בעיניו שיטה "לבנייה חברתית מחדש".5 זאב ז'בוטינסקי עלה לארץ עם אשתו ובנו (תרפ"ח – 1928), אך חי בה פחות משנתיים:6 בשנת תר"ץ – 1929 יצא למסע הרצאות ולא הורשה לחזור לארץ. הוא נפטר בגיל 60 בארצות הברית, והשאיר אחריו ירושה ספרותית גדולה, ובה כרכים רבים של כתבים ואיגרות.
מעט יוצרים: קיר הברזל - ההקדמהבניגוד לכלל היפה – להתחיל מאמר מעצם העניין -
מוכרח אני להתחיל מאמר זה בהקדמה…
כותב הטורים האלה נחשב לאויבם של הערבים,
לאדם הרוצה לדחוק את רגלי הערבים מארץ ישראל וכו'.
אין אמת בכך. יחסי האמוציונאלי אל הערבים הוא כיחסי לכל יתר העמים:
שוויון נפש אדיב. יחסי הפוליטי אליהם נקבע על ידי שני עקרונות:
ראשית – את הרחקתם של הערבים מארץ ישראל
הנני חושב לבלתי מתקבלת על הדעת בהחלט.
בארץ ישראל ישבו תמיד שני עמים.
שנית – הנני מתגאה בהשתייכותי לאותה קבוצה
שניסחה את… התכנית של זכויות לאומיות לכל העמים החיים בתוך מדינה אחת.
בעריכת תכנית זו הגינו לא רק ביהודים, אלא בכל העמים, בכל מקומות שבתם.
ויסודה של התכנית הוא שיווי זכויות מוחלט.
הנני מוכן להישבע בשמנו ובשם צאצאינו שלא נפר לעולם שיווי זכויות זה,
ולא נעשה ניסיון לדחוק את רגליו של מישהו.
כפי שהקורא רואה, הרי זה 'אני מאמין' אומר כולו שלום.
אולם באור אחר לגמרי מופיעה השאלה,
באם אפשר תמיד להגיע למטרת שלום בדרכי שלום.
התשובה לשאלה זו תלויה ללא שיור ביחסם של הערבים אלינו ואל הציונות,
ולא ביחסנו אנו לערבים.
- – – – –
לא לערביי ארץ ישראל ולא לשאר הערבים אין אנו יכולים להציע שום פיצוי בעד ארץ ישראל.
משום כך אין להעלות על הדעת הסכם מרצון…
התיישבותנו – או שהיא צריכה להיפסק, או להימשך בניגוד לרצונה של אוכלוסיית הילידים.
ולפיכך היא יכולה להמשיך ולהתפתח רק בחסותו של כוח מגן,
שאינו תלוי באוכלוסייה המקומית – קיר ברזל,
שאותו לא יהא בכוחה של האוכלוסייה המקומית להבקיע…
המאמר "קיר הברזל" (אנו והערבים) התפרסם לראשונה בשנת תרפ"ג – 1923. המאמר נדפס בקובץ "בדרך למדינה" בהוצאת ערי ז'בוטינסקי.
תולדות חייו
זאב ז'בוטינסקי נולד בשנת תר"ם – 1880 באודסה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) להוריו חוה ויונה, משפחה אמידה, משכילה ושומרת מצוות. בילדותו למד בבית ספר רוסי ולא במסגרת החינוך היהודי המסורתי, אך למד עברית ויהדות בביתו, וכבר בנערותו עסק בתרגום מעברית לרוסית, ולאחר מכן – גם מאנגלית לרוסית. בזכות כתיבתו הכישרונית התקבל לעבודה כעיתונאי בעיתון באודיסה ונשלח ככתב מטעמו לעיר בֶּרְן שבשוויץ (תרנ"ח – 1988) ולאחר מכן, עוד באותה שנה, היה לכתב העיתון ברומא. ברומא נרשם ללימודי משפטים, נחשף לרעיונות סוציאליסטיים, אך נטש אותם לאחר זמן.
בשנת תרס"ג – 1903, בעקבות הפוגרום בקישינב, הצטרף ז'בוטינסקי להסתדרות הציונית ושימש ציר בקונגרס היהודי שהתקיים באותה שנה. מאותה שנה ועד לפרישתו מן ההסתדרות הציונית היה ז'בוטינסקי פעיל בתנועה הציונית. במקביל פעל לקידומם של היהודים (ומיעוטים אחרים) ברוסיה, ואף ניסה להיבחר לדוּמָה – ללא הצלחה.7 בשנת תרס"ז – 1907 התחתן באודסה עם יוהנה (לבית גלפרין), ושם נולד בנם היחיד, ערי. באותן שנים פעל באודסה לתחיית השפה העברית וייסד את הוצאת הספרים "תורגמן" בשאיפה להוציא לאור מבחר תרגומים לעברית מספרות העולם.
ז'בוטינסקי היה מעורב בפיתוח החינוך העברי, ובקונגרס הציוני ה-11 (תרע"ג – 1913) הציע להכריז על העברית כשפת לימוד יחידה בבתי הספר הלאומיים, ואף ניסה לקדם את הקמתה של אוניברסיטה עברית בירושלים. במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914 – 1918) יזם – יחד עם יוסף טרומפלדור ופינחס רוטנברג – את הקמת הגדודים העבריים שלחמו לצד הבריטים לשחרור ארץ ישראל מן השלטון התורכי. ז'בוטינסקי עצמו השתתף בקרבות ואף קיבל אות הצטיינות על לחימתו.
בסיום המלחמה (תרע"ח – 1918) הצטרף אל ד"ר חיים וייצמן בפעילותו לעידוד עלייה יהודית לארץ ישראל, שעברה לשלטון הבריטים, ולאחר מכן הצטרף להנהלה הציונית. ואולם ז'בוטינסקי התאכזב ממדיניותה של ההנהגה הציונית כלפי השלטון הבריטי, שהייתה בעיניו פשרנית ופייסנית. בשנת תרפ"ג – 1923 הקים בריגה את תנועת הנוער בית"ר, במטרה לחנך נוער יהודי ברוח לאומית וצבאית,8 ושנתיים לאחר מכן התפטר מן ההנהלה הציונית והקים את האגף הרביזיוניסטי בתנועה הציונית. בשנת תרצ"ה – 1935 פרש סופית מן ההסתדרות הציונית והקים את ההסתדרות הציונית החדשה.
בשנת תרפ"ח – 1928 עלה ז'בוטינסקי לארץ יחד עם אשתו יוענה ובנו ערי.9 הם גרו בירושלים, שם ניהל את חברת הביטוח "יהודה" וערך את העיתון "דואר היום". ז'בוטינסקי הספיק לחיות בארץ פחות משנתיים: בשנת תר"ץ – 1929 יצא למסע הרצאות בדרום אפריקה ולא הורשה לחזור ארצה בשל יחסו העוין אל שלטונות המנדט הבריטי. הוא עבר לגור בפריז ולאחר מכן – בארצות הברית, שם נפטר בתאריך כ"ט בתמוז ת"ש – 1940. בצוואתו ביקש שיעלו את עצמותיו ואת עצמות אשתו לארץ לאחר שתקום בה מדינה יהודית, ובקשתו התמלאה רק בשנת תשכ"ד – 1964: ארונותיהם הובאו לקבורה בהר הרצל שבירושלים בטקס ממלכתי.10
השקפותיו של ז'בוטינסקי
השקפת עולמו הלאומית של זאב ז'בוטינסקי התגבשה בתקופת לימודיו ברומא, שם הושפע תחילה מרעיונות סוציאליסטיים, אך זנח אותם לאחר מכן. בעקבות פוגרום קישינב (תרס"ג – 1903) דבק ברעיון התחייה הלאומית של העם היהודי והצטרף לתנועה הציונית, אך יצא נגד ההתמקדות בהתיישבות העובדת בארץ ישראל ובמטרותיה החברתיות, והדגיש את חשיבות המאבק המדיני לעצמאות לאומית בארץ ישראל.11
ניתוח מהלכי ההיסטוריה הוביל אותו למסקנה שהייחוד הלאומי של העם היהודי יוכל להתפתח אך ורק בארץ ישראל. השקפתו החברתית של ז'בוטינסקי הייתה מעוגנת בתנ"ך: הוא האמין כי הערכים הליברליים המודרניים, ובהם צדק חברתי וקיום בכבוד – נמצאים בניסוח עקרוני בתורה ובמוסר היהדות. הגותו החברתית הייתה קפיטליסטית וליברלית: היא שללה את זכות השביתה, אך תמכה בבוררות חובה, האמינה בזכות לקניין פרטי, בשוק חופשי ובחיזוק מעמד הביניים. כאמור, הגותו החברתית שאבה את השראתה מעקרונות הצדק והמוסר המקראיים, אך הגותו המדינית הושפעה מרעיונות חוץ-יהודיים. לפי תפיסתו של ז'בוטינסקי, העם צריך להביא את גאולתו במו ידיו, מבלי לבחול בשימוש בכוח ובנשק, ולפעול בנחישות להשגת הריבונות הנכספת.12
מכאן תמיכתו בהקמת הגדודים העבריים שהצטרפו לצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה והשתתפו בלחימה לשחרור הארץ מידי התורכים. ז'בוטינסקי האמין בנאורות הבריטית וציפה שבזכות הסיוע במלחמה יגמול השלטון הבריטי לתנועה הציונית.13 אך ז'בוטינסקי לא הסתפק בתהליך הדרגתי וזהיר, ותבע מן ההנהגה הציונית להכריז בגלוי על מטרתה הסופית של התנועה הציונית – הקמת שלטון יהודי (עם רוב יהודי) בארץ ישראל השלמה, משני עברי נהר הירדן.
בעקבות המדיניות הבריטית לצמצום העלייה ופרסום הספר הלבן (הראשון) נואש ז'בוטינסקי מן הבריטים והחל לתמוך במאבק בהם ובהקמת כוח צבאי יהודי שייאבק גם בבריטים – וגם בפורעים הערבים. השקפותיו של ז'בוטינסקי עברו שינויים רבים, "ועמדו בסימן של סתירות מהותיות": תפיסתו הלאומית הרדיקלית לא עלתה בקנה אחד עם תפיסתו הליברלית: "הערך העילאי שייחס להקמת צבא עברי ודפוסי ההתנהלות של בית"ר" העמידו לא פעם את הליברליזם שלו במבחן קשה.14
יצירתו של ז'בוטינסקי
במקביל לפעילותו הציונית והלאומית היה ז'בוטינסקי יוצר פורה, "איש תרבות אירופאי, מחזאי ופיליטוניסט קליל ומבריק שהפליא לכתוב".15 הוא היה סופר ומשורר כישרוני, שכתב את רוב יצירותיו ברוסית, אך שלט היטב בעברית והפליא לכתוב גם בה. יצירתו כוללת שני רומנים, שירים, מאמרים, כתבים אוטוביוגרפיים ותרגומים. בראשית עבודתו הספרותית עסק בתרגום לרוסית, ואף תרגם אחדים משירי ביאליק, ובהם השיר "בעיר ההריגה", ובכך סייע להפצת שירתו של המשורר הלאומי גם בקרב יהודי רוסיה שלא ידעו עברית.
ז'בוטינסקי עסק גם בתרגומים לעברית (ולאנגלית) מיצירותיהם של משוררים גדולים, ובהם דנטה האיטלקי, אדגר אלן פו האמריקני ועֹמַר אל-ח'יאם המשורר הפרסי.16 בתרגומיו הקפיד לשמר את המצלול והמוזיקליות של היצירות ולא רק את התוכן והמשמעות של מילות השיר. את הרומן הראשון, "שמשון", כתב (ברוסית) ופרסם בהמשכים בשנות מגוריו בפריז, ובו תיאר את שמשון השופט כגיבור שהחליט להכיר מקרוב את אויביו – להתערות בחברה הפלשתית וללמוד את מנהגיה – כדי להכות את הפלשתים ולגבור עליהם. רומן זה היה אלגוריה לקיום היהודי הלאומי בעידן המודרני.17 הרומן השני, חמישתם, עוסק בחיי המעמד הבינוני היהודי המתבולל באודיסה, והוא התפרסם (ברוסית) בשנת תרצ"ו – 1936.
ז'בוטינסקי פרסם גם מאמרים רבים, ובהם הציג בניסוח בהיר ובעברית משובחת את השקפותיו הלאומיות, המדיניות והחברתיות. כל כתביו התפרסמו אחרי מותו בהוצאת בנו, ערי ז'בוטינסקי, וכן בהוצאת מכון ז'בוטינסקי ובידי מו"לים פרטיים.18
התנ"ך - והשקפתו החברתית של ז'בוטינסקי
השקפתו החברתית של זאב ז'בוטינסקי הייתה מעוגנת בתנ"ך, בחוקי המקרא הנוגעים לחלשים ולנזקקים, בשאיפה המקראית לצדק חברתי ובמוסר הנביאים. כל אלו היו, לדעתו, התרומה המיוחדת של העם היהודי לתרבות המערב: "התנ"ך כולל לא רק את העיקרון של מחאה על העוול הסוציאלי, אלא גם שיטה… לרה-קונסטרוקציה (=בנייה חברתית מחדש). כמובן, אין הדברים מוצעים שם (=בתנ"ך) באורח שיטתי, אינם ערוכים יחד כתכנית אחת שיש בה סעיף א וסעיף ב; ה'סעיפים' פזורים בין הטקסטים השונים; אך אם נאסוף אותם יחד, נקבל תכנית ממש".19 ז'בוטינסקי מצא בתנ"ך את המקור לחובתה של המדינה המודרנית להבטיח לכל אחד מאזרחיה קיום חיוני ומינימלי ברוח חמשת הממי"ם: מזון, מעון (=בית), מלבוש, מורה (=לימודים), מרפא.20
חוקי המקרא היו מבחינתו הבסיס הרעיוני, האידיאולוגי, למדיניות הרווחה המודרנית. לשיטתו, יש קשר בין חוקי המקרא העוסקים במתנות עניים – במענקים מן היבול לעניים ולנזקקים – ובין רעיונות חברתיים מודרניים של מדינת רווחה. לדוגמה מביא ז'בוטינסקי את החוק המקראי הקשור לאחת ממתנות עניים – פאה: את האיסור לאסוף את היבול כולו, ואת החובה "להשאיר חלק ממנו בשדה או בכרם 'לעני ולגר', 'לגר, ליתום ולאלמנה'." ז'בוטינסקי מדגיש כי ציווי זה אינו אלא "מס המוטל על המעמד של בעלי הרכוש לטובת המעמד של חסרי רכוש". חוק מקראי זה צופן בקרבו "רעיון כביר", ולתפיסתו של ז'בוטינסקי – "התחום כולו של הדאגה הסוציאלית בימינו… למן מס ההכנסה ומס הירושה ועד הסיוע למחוסרי העבודה" – מקורו בחוק מקראי זה. ז'בוטינסקי גם עסק בהיבט החברתי, הסוציאלי של השבת: "העיקרון של 'שבת' הוא אותו שורש, אשר מתוך שלוש אותיותיו צמח מלאו היקפה של התחיקה הסוציאלית בימינו." הוא הדגיש כי עיקרון השבת כפי שנוסח בחוק המקראי, הוא הבסיס לחקיקה סוציאלית, שמטרתה להגן על זכותו של כל פועל שכיר ליום מנוחה אחד בשבוע. ועוד הזכיר ז'בוטינסקי את חוקי התורה העוסקים בתנאי העסקתו של השכיר והם בבחינת "חוקי מגן לוויסותה של עבודת שכיר, אפילו ביחס למועד המסוים אשר בעל הבית חייב לשלם בו את השכר".
לשיטתו של ז'בוטינסקי, השבת "היא הראשית והמקור לכל אותן הרפורמות אשר מאת (=100) שנים של לוחמים סוציאליים ידעה להשיגן בתחומים לאין ספור של ההגנה על הפועל". והוא מוסיף ומדגיש כי עיקרון זה של השבת אינו רק אחת מתרי"ג מצוות – אלא גם אחד מעשרת הדיברות, "אחת מהנחות היסוד רמות החשיבות ביותר לחיי שיתוף בקרב בני האדם".21 המצוות החברתיות בתורה הן תביעה לפעול לתיקון העולם והחברה כחלק מן הייעוד היהודי, שהוא תרומתה הייחודית של היהדות בתחום החברתי.
העשרה - קישורים
מידע על זאב ז'בוטינסקי – קורות חייו, פעילותו, כתביו – באתר מכון ז'בוטינסקי
מאמרו של זאב ז'בוטינסקי, קיר הברזל (אנו והערבים) – באתר