יהושע בן נון

יהושע בן נון,¹ בן שבט אפרים (במדבר יג 8), נזכר לראשונה בתורה כנערו ומשרתו של משה.² אחרי שה' הודיע למשה שלא ייכנס לארץ המובטחת, הוא ציווה עליו למנות את יהושע ליורשו ולהכשירו לתפקיד מנהיג העם ונביא.

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו…. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה'. עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה" (במדבר כז 18 – 21).³

יהושע, "משרת משה", קשור גם לאחד האירועים החשובים בכניסה לארץ – סיפור המרגלים, והיה נציג שבט אפרים במשלחת של 12 המרגלים שנשלחו לתור את ארץ כנען (במדבר יג 8).⁴

התורה מדגישה את תפקידיו הצבאיים של יהושע, ששימש כמצביא כבר במלחמת עמלק, ועל פי ספר יהושע, עיקר תפקידו בעת כיבוש הארץ היה הנהגה צבאית⁵ ומדינית: יהושע עסק לא רק בכיבוש הארץ – אלא גם בחלוקתה לנחלות ובהקצאתן לשבטי ישראל.⁶ בספר דברים מודגש ייעודו של יהושע כממשיכו של משה⁷ וההמשכיות מודגשת כבר בראש ספר יהושע: "מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה."

כממשיכו של משה זכה יהושע להבטחת ה': "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ" (יהושע א 5). יהושע, כתלמידו של משה,"איננו שלב ראשון של דבר חדש ואין לראות את דמותו כדמות שלימה לעצמה" אלא כמסיים, מסכם ומבסס את משימתו של משה.⁸ בפתיחת הספר זוכה יהושע גם לתמיכת בני ישראל, והם מבטיחים לציית לו כפי שצייתו למשה.⁹

יהושע ופעולותיו מושווים למשה גם במרומז, לדוגמה – תיאור בני ישראל העוברים את נהר הירדן בהנהגת יהושע (יהושע פרק ג) כולל רמזי לשון ותוכן לסיפור מעברם של בני ישראל בים סוף בהנהגת משה (שמות פרק יד).¹⁰ יהושע מת בגיל 110 ונקבר "בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם" (יהושע כד 30).¹¹ אחרי מותו זכה יהושע לכינוי "עבד ה'" (יהושע כד 29), כינוי שבפתיחת הספר היה שמור למשה בלבד.
חז"ל הגדירו את תפקידו של יהושע כממשיכו של משה באמצעות הדימויים של שני המאורות הגדולים: "פני משה כפני חמה (=שמש), פני יהושע כפני לבנה (=ירח)." בתיאור זה יש מן הזלזול בדמותו של יהושע¹² בהשוואה לדמותו של משה, אך הוא מגדיר באופן ציורי את היחס ביניהם: משה ויהושע הם שני המאורות הגדולים של דורם, אך הם "אינם שווי ערך במהותם". משה הוא "מאור אמיתי, מקור של אור" – ואילו יהושע אינו אלא מחזיר אור, ושניהם יחד "מאירים ומפיצים את דבר ה'".¹³

המשכיות המנהיגות ממשה ליהושע באה לידי ביטוי גם בשרשרת מסירת התורה: "משה מסר תורה ליהושע, ויהושע לזקנים"¹⁴ – ובסיום בכתיבת התורה: "יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים (אחרונים) שבתורה."¹⁵