יום טוב שני של גלויות
לפי המסורת, יהודי חוץ לארץ חוגגים כל חג יומיים, פרט ליום הכיפורים. את ראש השנה חוגגים יומיים גם בארץ וגם בחוץ לארץ.
לפי המסורת, היהודים בחוץ לארץ (בתפוצות – בגלויות) חוגגים כל חג יומיים, להוציא את יום הכיפורים ואת ראש השנה (שנחוג יומיים גם בארץ). יום החג השני, שנוסף על החג הראשון, נקרא לפיכך "יום טוב שני של גלויות".
מסורת זו מקורה בתקופת הבית השני, שבה לא היה לוח קבוע, וראשי חודשים נקבעו מדי חודש בחודשו בידי הסנהדרין שישבה בירושלים. לפי המתואר במשנה, מירושלים יצאו שליחים לכל ערי ישראל כדי להודיע על מועד ראש החודש, אבל לא הייתה אפשרות להודיע לכל יהודי התפוצות. מחמת הספק לגבי מועד החג בתפוצות, היו היהודים חוגגים כל חג יומיים, היינו: על מועד החג המשוער היו מוסיפים עוד יום חג – ליתר ביטחון.
מאז שנקבע הלוח העברי (במאה ה- 4 לספירה, בטבריה) הייתה אפשרות גם ליהודי התפוצות לדייק ולחוג כל חג בדיוק בתאריך הנכון. ובכל זאת קבעו חכמים, כי יהודי התפוצות ישמרו על מנהגם וימשיכו לחגוג את החגים במשך יומיים – כולל יום טוב שני של גלויות.1
וכך פסק רמב"ם:
"זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאילו שני ימים מנהג הוא… מדברים שנתחדשו בגלות, ואין עושין בני ארץ ישראל שני ימים טובים אלא בראש השנה בלבד… יום טוב שני – אף על פי שהוא מדברי סופרים,2 כל דבר שאסור ב[יום טוב]ראשון – אסור בשני.." (משנה תורה, הלכות יום טוב, פרק א הלכות כא-כב).
התנועה הרפורמית החליטה בשנת 1846 על ביטול יום טוב שני של גלויות בכל החגים, ובכלל זה יום החג השני של ראש השנה. אך בימינו קהילות רפורמיות רבות בארץ ובחו"ל חוגגות את ראש השנה יומיים, כנהוג במסורת היהודית.