י"ל פינסקר

ד"ר יהודה לייב פינסקר (1821 – 1891) היה רופא ומשכיל יהודי, ממנהיגי תנועת חיבת ציון, שנודע בזכות ספרו "אוטואמנציפציה" – מספרי היסוד של התנועה הציונית. י"ל פינסקר נולד למשפחה יהודית משכילה והתחנך באודסה בבית ספר יהודי שהקים אביו, שמחה פינסקר. את השכלתו הגבוהה רכש באוניברסיטת אודסה. תחילה למד משפטים, אך מאחר שבאותם הימים נאסר על יהודים לעבוד כעורכי דין, הוא עבר ללימודי רפואה באוניברסיטת מוסקבה.

לאחר סיום לימודיו (בהצטיינות) יצא להשתלמות, וכאשר חזר לאודסה, התמנה לרופא ראשי בבית החולים בעיר, במחלקה לחולי נפש. במקביל החל בפעילותו הציבורית ופרסם מאמרים בעיתונות היהודית. באותן שנים תמך פינסקר בהשתלבותם של היהודים בחברה הרוסית ובתרבותה, עודד לימוד רוסית בבתי ספר יהודיים ותבע הענקת שוויון זכויות ליהודי רוסיה.

הפרעות ביהודי אודסה בשנת תרל"א – 1871 גרמו לזעזוע בקרב המשכילים היהודים. ד"ר פינסקר הפסיק את פעילותו למען השתלבותם של יהודי רוסיה והתרכז בעבודתו כרופא. הפרעות ביהודי רוסיה שפרצו עשר שנים לאחר מכן – הסופות בנגב – הביאו לשינוי בעמדותיו והניעו אותו לפעולה. הוא ניסה לשכנע את חברת "כל ישראל חברים" לקבל על עצמה את ניהול ההגירה של יהודי רוסיה והקמת מרכז יהודי לאומי – אך ללא הועיל. ואז, בעצתו של ארתור כהן, משפטן וחבר הפרלמנט הבריטי, העלה פינסקר את רעיונותיו על הכתב, ובשנת תרמ"ג – 1882¹ פרסם את ספרו "אוטואמנציפציה".

פינסקר הצטרף לפעילותם של חובבי ציון שביקשו להקים "מרכז יישובי, אם אפשר בארץ ישראל, לעניי אחינו בכל הארצות".² הוא השתתף בוועידת קטוביץ' – ועידת היסוד של התנועה – שהתכנסה לרגל יום הולדתו ה-100 של השר משה מונטיפיורי (תרמ"ד – 1884), ונבחר לעמוד בראשה.

ד"ר יהודה ליב פינסקר נפטר בגיל 70 (כסלו תרנ"ב – 1891) ונקבר בבית הקברות היהודי באודסה לצד אביו. אך כ-40 שנה אחר כך (תרצ"ד – 1934) העביר מנחם אוסישקין את עצמותיו של פינסקר לקבורה בהר הצופים בירושלים. היישוב נחלת יהודה – כיום שכונה בעיר ראשון לציון – נקרא על שמו.