יעקב בירב
דמות רבת השפעה בקרב יהודי צפת במאה ה- 16. בן למגורשי ספרד, שניסה לחדש את הסנהדרין כדי לסייע לאנוסים מקרב מגורשי ספרד לחזור ליהדות.
ר' יעקב בירב (1474 – 1546) נולד בספרד, בעיר מקידה שליד טולדו, ולמד בישיבתו של ר' יצחק אבוהב בעיר גואדלחרה. בעקבות גירוש ספרד עבר לצפון אפריקה, תחילה לעיר פֵאס שבמרוקו, אחר כך לאלג'יר, ומשם הגיע למצרים.
בשנת 1512 (בערך) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. כעבור כמה שנים ירד למצרים בשל מצוקה כלכלית, ובשנת 1524, ואולי עוד קודם לכן, חזר לארץ ישראל – הפעם לצפת, שם הייתה באותם ימים קהילה גדולה של מגורשי ספרד.
בצפת היה יעקב בירב לסוחר בשמים אמיד, וכיהן כראש ישיבה, שהתבססה על מסורת הלימוד ותוכני הלימוד שהיו מקובלים בישיבות ספרד לפני הגירוש. הגעתו של ר' יעקב בירב לצפת נתנה תנופה ללימוד התורה בעיר, והוא היה "הדמות הרוחנית רבת ההשפעה ביותר בצפת" – עד ליום מותו.3
אישיותו התקיפה ונטייתו להטיל את מרותו על חכמים אחרים גרמה למחלוקות ולעימותים. העימות הידוע ביותר פרץ בעקבות ניסיונו לחדש בצפת את תהליך הסמיכה: בשנת רצ"ח – 1538 השיג הרב בירב את הסכמתם של חכמי צפת לתהליך זה, וכינוס רבנים מיוחד בצפת הסמיך פה אחד את ר' יעקב בירב כנסמך הראשון.
באמצעות חידוש הסמיכה והקמת הסנהדרין ביקש בירב לסייע לאנוסים מקרב מגורשי ספרד לחזור אל חיק היהדות, להגביר את מספר העולים לארץ ישראל ולקרב את הגאולה. אך חכמי ירושלים, ובראשם הרב לוי בן חביב, התנגדו נחרצות לצעד זה והביאו לביטול הסמיכה. ר' יעקב בירב נאלץ לעזוב לזמן מה את הארץ ועבר לדמשק, אך טרם צאתו הספיק לסמוך ארבע מתלמידיו, ובהם ר' יוסף קארו.2
מכל חיבוריו וכתביו רק מעטים בלבד הגיעו לידינו, ובהם פרשנות וחידושים למסכת קידושין בתלמוד הבבלי וכן פסקי הלכה רבים המפוזרים בספריו של יוסף קארו ובספר שו"ת (שאלות ותשובות). יעקב בירב נפטר ונקבר בצפת בשנת ש"ו – 1546. 3