ישיבות במדינת ישראל
תיאור של עולם הישיבות במדינת ישראל
מבוא
"ישראל היא בימינו המרכז הגדול ביותר לישיבות, ויש בה יותר ישיבות ותלמידי ישיבות משהיו אי פעם בעם ישראל."1
מגוון סוגים לישיבות במדינת ישראל:
ישיבות היישוב הישן הוותיקות בארץ, שבהן מתקיימים הלימודים ביידיש, ותלמידיהן הם בעלי משפחות הלומדים כל חייהם ומקבלים תמיכה מצומצמת.
ישיבות ספרדיות, כגון "פורת יוסף" ו"כיסא רחמים", שהלימודים בהם מתקיימים במתכונת הלימוד בישיבות ספרד בשנים שלפני גירוש ספרד, ובהן מכשירים בעלי תפקידים – רבני קהילה, דיינים ועוד – לקהילות המזרח ברחבי העולם. חלקם הצטרפו גם הם למודל של לימודים לכל החיים.
הישיבות הגדולות, רובן שייכות ליהדות החרדית,2 והן נקראות גם "ישיבות גבוהות". אלו הצמיחו את "חברת הלומדים" – תלמידי ישיבה "שתורתם – אוּמָנוּתָם", שאינם עובדים ואינם מתגייסים לצה"ל וממשיכים ללמוד גם לאחר נישואיהם.3
הישיבות בישראל
הישיבות הגדולות הועברו לארץ ממזרח אירופה, ובהן ישיבת פוניבז' וישיבת חברון (סלובודקה לשעבר), לצד ישיבות חסידיות כגון ישיבת "שפת אמת" של חסידות גור.
החידוש בישיבות אלו בישראל היה תוספת של "כולל", המיועד לתלמידי הישיבה לאחר נישואיהם ומבוסס על לימודים ברמה גבוהה יותר. במקצת ישיבות אלו יש שיעור רשמי ביידיש, אך מרבית הלימודים מתקיימים בעברית. בישראל נוסדו גם ישיבות מיוחדות לחוזרים בתשובה, דוגמת ישיבת "אור תורה" וכן "מכון מאיר" בירושלים, "נתיבות עולם" בבני ברק ומכון "אלטה" לנשים בצפת.
לצד ישיבות מן הדגם המסורתי שהיה קיים בתפוצות, התפתחו במדינת ישראל ישיבות חדשות, ברוח האידיאל של רש"ר הירש, שהטיף לשילוב של "תורה עם דרך ארץ" – היינו: שילוב של השכלה כללית ולימודי חול בתכנית הלימודים של הישיבה. ברוח אידיאל זה הקים הראי"ה קוק את הישיבה המרכזית בירושלים (כיום ישיבת מרכז הרב) והציונות הדתית הקימה את הדגם החדש של ישיבות תיכוניות. הישיבה התיכונית הראשונה הוקמה במושב כפר הרוא"ה,4 וכללה מגורים של התלמידים בפנימייה, ולאחריה נוסדו ישיבות תיכוניות רבות, ובהן ישיבות עירוניות (ללא פנימייה). תכנית הלימודים בישיבה התיכונית משלבת לימודי תיכון עם לימודי קודש. הישיבות מציעות מגוון רחב של מגמות ברוח הזמן, ובהן מגמות טכנולוגיות, לימודי סביבה, לימודי אמנות, מוזיקה ועוד. במקביל לישיבות התיכוניות הוקמו אולפנות לבנות, וכן מכללות ומדרשות תורניות לצעירות דתיות לאחר שירות צבאי או לאומי.
חידוש נוסף של הציונות הדתית הן ישיבות ההסדר, המשלבות לימודי ישיבה עם שירות צבאי מקוצר (דוגמת הנח"ל), ובהן ישיבת "כרם ביבנה" – ישיבת ההסדר הראשונה, ישיבת "הר עציון", ישיבת הכותל, וכן ישיבות רבות ביישובי פריפריה דוגמת קריית שמונה, נתיבות וירוחם – לצד ישיבות בערים במרכז הארץ (פתח תקווה, רמת גן, ראשון לציון ועוד). ישיבת "שילוב" של הקיבוץ הדתי (מעלה גלבוע) משלבת לימודי ישיבה קצרים יותר עם שירות צבאי מלא. צירוף שונה של ישיבה עם שירות צבאי מציעות המכינות הקדם צבאיות, המבוססות על שנה של לימודי ישיבה לפני הגיוס כהכנה לשירות הצבאי. על פי הדגם של מכינות דתיות הוקמו מכינות קדם צבאיות חילוניות וכן מכינות משותפות לדתיים ולחילונים. ובשנת תשס"ו – 2006 הוקמה ישיבה חילונית ראשונה בתל אביב, ביוזמת מרכז "בינה" של סמינר אפעל.
סדר היום בישיבה
סדר היום בישיבות של ימינו במדינת ישראל משתנה מישיבה לישיבה ותלוי בסוג הישיבה, בתכנית הלימודים שלה. בישיבות ההסדר וכן בישיבות גבוהות דוגמת "מרכז הרב" יש בתכנית הלימודים מגוון נושאים ותכנים שנוספו בעת החדשה: לימודי תנ"ך, מחשבת ישראל, אמונה, מוסר ועוד. אך המשותף למרבית הישיבות הוא לימוד תלמוד והלכה וכן סדר היום ומבנה שנת הלימודים בישיבה.
סדר היום בישיבה מתחלק לשלושה פרקי זמן – שלושה "סדרים": סדר בוקר, סדר צהריים (או אחר הצהריים) וסדר ערב.
היום מתחיל בשעת בוקר מוקדמת בתפילת שחרית, ולאחר ארוחת בוקר פותחים את סדר הבוקר, המוקדש כולו ללימוד תלמוד בחברותא עם תלמיד-חבר. לסיום סדר הבוקר (או בתחילת סדר הצהריים) מתקיים שיעור יומי המסכם את הסוגיה שנלמדה בסדר הבוקר של יום הלימודים הקודם.
סדר הצהריים (או אחר הצהריים) מתחיל לאחר ארוחת הצהריים, הפסקה ותפילת מנחה, ובו ממשיכים בלימוד עצמי ובחברותא. בחלקו האחרון של פרק זמן זה או בסיום סדר הצהריים מתקיימים לימודים בנושאים אחרים – תנ"ך, מחשבת ישראל, אמונה, ועוד.
פרק הזמן השלישי הוא סדר הערב – הנפתח לאחר תפילת ערבית וארוחת הערב ונמשך אל תוך הלילה. בפרק זמן זה עוסקים בין השאר בלימוד בקיאות בתלמוד, כהכנה לסדר הבוקר שלמחרת.
שנת הלימודים בישיבה מתחלקת אף היא לשלושה פרקי זמן: זמן אלול – מיום פתיחת שנת הלימודים בישיבה בראש חודש אלול ועד למוצאי יום הכיפורים; זמן חורף – הנפתח לאחר שמחת תורה ונמשך עד ראש חודש ניסן; זמן קיץ – המתחיל לאחר חופשת הפסח ונמשך עד ליל ח' באב.5
ימי החופשה – בחודש ניסן עד תום חופשת הפסח ובשלושת השבועות בחודש אב – נקראים "בין הזמנים". ביום הלימודים האחרון לפני חופשת בין הזמנים יש תלמידים הנוהגים לקיים "משמר" – מרתון לימוד לילי עד שעות הבוקר המוקדמות.