מצוות התלויות בארץ

בתורה יש קבוצת מצוות שנקראות במקורות חז"ל "מצוות התלויות בארץ": מצוות אלו אפשר לקיים רק בארץ ישראל, והן קשורות לאדמת הארץ, לעבודת האדמה וליבוליה, ובהן: שמיטה, יובל, תרומות ומעשרות (מעשר), איסור עורלה ונֶטַע רְבָעִי וכן מתנות עניים לסוגיהן.

מצוות אלו נקראות "מצוות התלויות בארץ" לא רק מכיוון שאפשר לקיימן רק בארץ ישראל, "אלא גם מפני שהן מגלמות בתוכן את התנאי המוסרי-דתי החל על נחלת הארץ".

המשותף לכל המצוות הקשורות לאדמת הארץ הוא הרעיון שאין לעם ישראל או למי מבניו – ובכלל זה המלך – אדנות על הארץ; שכן ארץ ישראל היא ארצו של ה' – "כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (ויקרא כה 23). ה' הוא שברא את העולם, בחר בארץ ישראל ונתן אותה לעם ישראל – בתנאי שיקיימו בה חיים ראויים של דרך ה', המושתתים על צדק חברתי ומוסר ועל הכרה במקומו של האדם בעולם: "הארץ מתקדשת לעם על ידי החלה של קניין מוסרי והודאה באדנותו המוחלטת של האל." ¹