משה מונטיפיורי

משה מונטיפיורי (1784 – 1885), הידוע בכינוי "הַשַׂר" (SIR), היה איש כספים ונדבן, מנהיג יהודי אנגליה ונציג יהודי העולם במאה ה-19.הוא נולד באיטליה למשפחה יהודית שהגרה לאנגליה, שם התחנך ושם החל את דרכו העסקית בחברת מסחר בלונדון.
לאחר זמן פנה לעסקי הבורסה, ונמנה עם 12 היהודים בבורסה המלכותית של לונדון. בגיל 28 התחתן עם יהודית ברנט כהן, בת למשפחה עשירה ומכובדת באנגליה, ונישואיו הרחיבו את החוג החברתי שבו פעל וסייעו לו בפעילותו הציבורית. בגיל 40 פרש מעיסוקיו הכלכליים והחליט להקדיש את כל זמנו לפעילות ציבורית.
מתוך תחושה עמוקה של סולידריות יהודית פעל מונטיפיורי למען זכויותיהם של היהודים ברחבי העולם וסייע להם בעת רדיפות וגזירות. כך נהג בימי עלילת דמשק (1840) – בהצלחה, וגם קיבל מן הסולטאן התורכי התחייבות בכתב ("פִירְמָאן") להגנה על היהודים.
שש שנים אחר כך נסע להיפגש עם הצאר ניקולאי הראשון, בניסיון – שנכשל – לבטל פקודת גירוש ולסייע לשיפור חייהם של יהודי רוסיה. וכאשר יהודי מרוקו היו צפויים לפרעות (1863), פעל מונטיפיורי למענם, כמו גם למען יהודי רומניה (1867) וקהילות אחרות.
גם כשהיה כבן 90 שנה לא היסס להירתם למשימות הצלה בשליחותן של קהילות יהודיות נרדפות. פעולותיו למען היהודים נבעו מתוך תחושת אחווה בין-יהודית המעוגנת בעיקרון של ערבות הדדית – כל ישראל ערבים זה לזה.¹
למשה מונטיפיורי היה תפקיד חשוב בהתבססותו של היישוב היהודי בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19, עד לתחילת העליות הציוניות (1840 – 1881).² משה מונטיפיורי ביקר בארץ שבע פעמים, החל בביקורו הראשון עם אשתו יהודית (תקפ"ז – 1827) ועד למסעו האחרון בגיל 91, עשר שנים לפני מותו. מביקורים אלו הסיק את המסקנה שאין להסתפק בתרומות בלבד, ויש לפעול לשינוי אורח החיים של היישוב היהודי בארץ ברוח רעיונות ההשכלה, תוך עידוד החינוך והעבודה היצרנית (פְּרוֹדוּקְטִיבִיזַצְיָה).³
במיוחד פעל מונטיפיורי לשיפור המצב בירושלים: הוא הקים בה מרפאה ובית מרקחת, ואף שלח רופא לעיר. כמו כן הקים בית אריגה וגם ייסד בית מלאכה לנערות – ראשון מסוגו בארץ. מונטיפיורי ייסד את השכונה הראשונה מחוץ לחומות (תר"ך – 1860), שלימים נקראה על שמו – "ימין משה",⁴ ובכניסה לשכונה הקים טחנת רוח חדישה.
גם להתיישבות היהודית בגליל סייע מונטיפיורי ותמך במשפחות יהודיות מטבריה ומצפת שביקשו לעבור להתיישבות חקלאית. הוא קנה פרדס ביפו כדי להכשיר פועלים לעבודה חקלאית, ועוד.⁵
משה מונטיפיורי היה גבר מרשים בהופעתו החיצונית – גבוה (1.88 מ') ובעל הדרת פנים מעוררת כבוד. בחייו הארוכים – 101 שנים – זכה להוקרה ולעיטורי כבוד רבים, ובהם תואר אבירות שקיבל מידי ויקטוריה מלכת אנגליה. אף שלא היה למדן ולא ידע עברית,⁶ היה פטרון של למדנים ותלמידי חכמים.
לאחר פטירת אשתו יהודית הקים את ישיבת "יהודית ומשה" (תרכ"ט – 1869) בלונדון, וכן ספרייה גדולה של כתבי יד ודפוסים. הוא ניהל אורח חיים דתי והתנגד בתקיפות לתנועת הרפורמה, ויש הסבורים כי עמדתו הביאה להגבלת השפעתה של התנועה באנגליה במאה ה-19.
יום הולדתו ה-100 היה יום חג לקהילות היהודים, ולציון האירוע התקיימה בעיר קטוביץ ועידת היסוד של חובבי ציון. גם המלכה ויקטוריה שלחה לו ברכה מיוחדת. שנה לאחר מכן, בגיל 101, נפטר משה מונטיפיורי בשיבה טובה בחודש אב תרמ"ה – 1885. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בעיר מגוריו רמסגייט, באחוזת קבר משותפת לו ולאשתו יהודית. המרכבה שבה נהג לנסוע הועברה לירושלים, לשכונת ימין משה, אך בשנת תשמ"ו – 1986 הוצתה ונשרפה.
דמותו הציורית, רבת הפעלים והשנים של משה מונטיפיורי הונצחה בשירו של חיים חפר, "השר משה מונטיפיורי" הנחתם בשורות אלו:
"עטוף טלית של משי ונח בתוך ארון / גמר השר משה את מסעו האחרון. / אך עוד יש אנשים המוכנים להישבע, / שלפעמים בלילה כשחושך בסביבה, / ראו את מונטיפיורי על יד המרכבה."⁷