נחמיה בן חכליה

נחמיה (מאה 5 לפני הספירה): שר (יהודי) בחצרו של מלך פרס, והמלך מינה אותו למושל ירושלים. נחמיה עלה לירושלים אחרי עליית עזרא, והפרויקט הראשון שיזם היה שיקום ובנייה של חומת העיר ירושלים (נחמיה פרק ב – פרק ג 32). נחמיה הצליח להשלים את המשימה תוך פחות מחודשיים (נחמיה ו 15) והעמיד שומרים בשערי העיר (נחמיה ז 1 – 3).

נחמיה היה מעורב בפעולתיו הדתיות של עזרא, ולשם כך ערך את טקס ה"אֲמָנָה" – טקס של חידוש הברית בין העם לאלוהיו, שכללה התחייבות של העם לא לשאת נשים נוכריות, לא לחלל את השבת, לשמור על חוקי השמיטה ולדאוג לעבודה הסדירה בבית המקדש (נחמיה י).

נחמיה פעל למען צדק חברתי, על רקע הקיטוב החברתי והכלכלי שהתפתח בשני הדורות שקדמו לו: נכבדי ירושלים, ומשפחות הכהונה היו פטורים מתשלום מסים ונהנו מרווחה כלכלית, בעוד איכרי יהודה נשאו בעול המסים הקשה, ורבים מהם איבדו את אדמותיהם ואף נאלצו למכור עצמם לעבדים (נחמיה ה 3 – 5). בתגובה הנהיג נחמיה רפורמה כלכלית, שכללה שמיטת חובות, החזרת אדמות לבעליהן ושחרור עבדים.

אחרי שהות של 12 שנה בארץ חזר נחמיה לבבל, אך בעקבות הרעה במצב הדתי והחברתי בארץ שב לירושלים. נחמיה תואר בספר שקיבל את שמו כ"איש גדול ורב פעלים, צדיק וירא אלוהים, מסור בכל לבו ונפשו לעמו, נדיב וחופשי משאפתנות אישית ומרדיפת כבוד… מנהיג ומתכנן היודע להלהיב את אנשיו ולהדביק בהם את עוז רוחו ומסירותו"¹.