נתן העזתי

נתן העזתי (1643 – 1680) נולד בירושלים בשנת ת"ד – 1643/4 למשפחה ממוצא אשכנזי ונודע כתלמיד חכם ומבריק. עבר לעזה בעקבות משפחת אשתו – ומכאן כינויו: העזתי. הוא היה סגפן שהתמיד בסגפנותו, תקיף בדעתו ללא תנודות של מצבי רוח בכל הקשור לצדקת דרכו ולאמונתו במשיחו, שבתאי צבי. נתן העזתי היה הנביא והמבשר של השבתאות ושל המשיח, והיה משוכנע כל ימיו כי אכן הביא את האור לעם ישראל.
הוא למד קבלה והתעמק בקבלת האר"י, וחווה לדבריו גילויים וחזיונות של נבואה, שאותם פירש כבשורות של גאולה. בכתביו תיאר את התגלות ה' אליו כאשר היה "סגור בחדר מיוחד בקדושה ובטהרה", ולאחר שהתפלל "תפילת לחש בבכי גדול" ובתחנונים, עברה רוח על פניו והוא ראה מראות אלוהים "כל היום ההוא וכל הלילה" – והחל להינבא "כאחד מן הנביאים".¹
בהתגלות זו נודע לו כי שבתאי צבי הוא המשיח מבית דויד, וכי הוא, נתן העזתי, יהיה מעתה נביאו – כפי שנתן הנביא היה נביאו של דויד המלך. גם אחרי התאסלמותו של שבתאי צבי המשיך נתן העזתי להאמין בו ואף יצא למסע – בתחילה כדי לברר מה בדיוק קרה, ואחר כך – כדי לחזק את קהילות היהודים באמונתם במשיח שהמיר את דתו. הוא ביקר את שבתאי צבי כמה פעמים בתקופת מאסרו וגלותו, ואף השתמש בעקרונות של קבלת האר"י כדי להצדיק את התאסלמותו.
אמונתו בשבתאי צבי המשיח נותרה בלתי מעורערת והוא המשיך להטיף לה, למרות שנתקל בהתנגדות לפעולתו, בעיקר בקרב יהודי איטליה. וגם כאשר נאלץ, בהוראת מנהיגי הקהילה בוונציה, לחתום על הודאה "כי מה שהתנבאתי על שבתאי צבי אין בו ממש" – הוסיף הערה מסייגת, שעשה כך רק בלחצם של "רבני וגאוני ונציה".²
נתן העזתי כתב כמה ספרים, ובהם חיבור המתאר את ההתגלויות הנבואיות והחזיונות שראה ("דרוש התנינים") ו"ספר הבריאה" המציג באופן שיטתי את שיטתו הקבלית. נתן העזתי נפטר בעיר סקופיה שבמקדוניה ושם נקבר. קברו היה מקום עלייה לרגל לשבתאים, עד שנהרס במהלך מלחמת העולם השנייה.