ספרי מקבים
ארבעה ספרים חיצוניים (לתנ"ך) הנקראים גם "ספרי חשמונאים". מקבים א ומקבים ב מתארים את מרד החשמונאים ואת מלחמותיהם ביוונים ובעמים השכנים. שלושה ספרי מקבים נכתבו ביוונית; רק מקבים א נכתב בעברית, אך הגיע לידינו בתרגום ליוונית.
קובץ של ארבעה ספרים חיצוניים הנקראים גם ספרי חשמונאים. שניים מן הספרים, ספר מקבים א וספר מקבים ב, מתארים את מרד החשמונאים ואת מלחמותיו של יהודה המקבי ואחיו ביוונים ובעמים השכנים.1 ספר מקבים ג נכתב במצרים בסוף תקופת שלטון יוון או בתחילת ימי השלטון הרומי, והוא מתאר את רדיפת היהודים תחת שלטון בית תלמי. הספר נכתב על ידי מחבר יהודי ומבטא את עמדתם של "חוגים יהודים בגולה המצרית", שאמצו את השפה היוונית ובמידה מסוימת גם את תרבותם – אך לא היו מוכנים לוותר על אמונתם ואורח חייהם הדתי. ספר מקבים ד נכתב במאה ה- 1 לספירה, כנראה בסוריה. הספר עוסק ב"שלטון התבונה, הכרוכה ביראת שמים, על הרגשות" תוך התבססות על התופעה של קידוש השם בתקופת גזירות הדת של אנטיוכוס. לפי מקבים ד', קיום דקדקני של מצוות התורה הוא אמצעי להשגת "שלימות המידות" – שהיא גם שאיפתה של הפילוסופיה היוונית.2
ספרי מקבים השתמרו בכתבי יד אחדים של תרגום השבעים. שני הספרים הראשונים (מקבים א-ב) הם חלק מן הביבלייה המקודשת לכנסייה הקתולית. לעומת הכנסייה הקתולית, קידשה הכנסייה המזרחית (האורתודוקסית) את שלושת הספרים הראשונים (מקבים א-ג).
ספר מקבים א
ספר מקבים א נכתב בארץ ישראל בעברית, בימיו של יוחנן הורקנוס (125 – 115 לפני הספירה), בנו של שמעון החשמונאי, ונחשב ל"חיבור היסטורי מעולה" שיש לו "חשיבות רבה מאוד כמקור היסטורי" לתולדות מרד החשמונאים.3 הספר מציג את סיפורה של משפחת החשמונאים עד למותו של שמעון החשמונאי במלחמה, וכולל את מרד החשמונאים, את טיהור בית המקדש השני וחנוכת המזבח בידי יהודה המקבי ואת המשך המלחמה של שני אחיו, יהונתן ושמעון. זהותו של מחבר הספר אינה ידועה, אך מתוך דבריו "אפשר ללמוד על אהדה והערכה שרחש המחבר למשפחת החשמונאים בכלל ולשמעון בן מתתיהו בפרט"4 – ולאו דווקא ליהודה המקבי.
מתוכן הספר עולה כי המחבר מילא תפקיד מדיני ולא היה איש צבא, ומכאן ריבוי המסמכים המדיניים הקשורים ליחסי החוץ של החשמונאים בהשוואה למיעוט תיאורי הקרבות. ספר מקבים א משקף את האמונה היהודית, שבמרכזה עבודת ה' בבית המקדש, ותוקף את המתייוונים, הפוגעים במצוות הדת. הספר מייחס את ניצחון החשמונאים להשגחת האל, שהפיח רוח גבורה בלוחמים החשמונאים.5 כאמור, ספר מקבים א נכתב בעברית אך הגיע לידינו בתרגום ליוונית, ורק בעת החדשה תורגם בחזרה לעברית. הספר נכתב בהשפעה מקראית – גם בסגנונו וגם בשמות המופיעים בו.6
ספר מקבים ב
ספר מקבים ב נכתב ככל הנראה בשנת 143 לפני הספירה, לפני ספר מקבים א, והוא ככל הנראה קיצור או סיכום של ספר ארוך יותר מן הספרות היהודית ההלניסטית שכתב יאסון איש קירני. הספר מתאר את מלחמות החשמונאים עד לניצחונו של יהודה המקבי בקרב ניקנור (שנת 161 לפני הספירה). הספר כולל תיאורי קרבות, מדגיש את אכזריותו של השלטון היווני, וכולל את סיפור האם (חנה) ושבעת בניה.
ספר זה – שלא כמו מקבים א – נכתב ביוונית והוא אינו דומה בסגנונו לספרי המקרא. מחבר הספר, ששמו לא ידוע, היה כנראה יהודי בן הגולה ההלניסטית (אולי מצרים), שהשתייך כפי הנראה אל המתייוונים – ולכן הספר אינו מאשים את המתייוונים, הוא מאשים רק את כל מי ש"מתועב כמורד בחוקים".7 מחבר הספר היה כאמור איש הגולה ההלניסטית ולא חי בירושלים, ולכן "עיקר הסיפור מסופר מנקודת מבטם של יהודים שחיו בנסיבות שונות מאלה המתוארות בספר".8