פרץ סמולנסקין

פרץ סמולנסקין (1842 – 1885), עורך וסופר עברי, משכיל יהודי שנמנה עם מבשרי התחייה הלאומית העברית במזרח אירופה. סמולנסקי נולד בבלרוס (רוסיה הלבנה – אז באימפריה הרוסית) למשפחה שמוצאה מן העיר סמולנסק, ומכאן שם המשפחה.

הוא קיבל חינוך תורני מסורתי ולמד ב"חדר" ולאחר מכן בישיבה, ובשנות לימודיו בה נחשף לספרות ההשכלה ולמד רוסית וגרמנית. בגיל 22 עבר לאודסה, שם חי חמש שנים ולפרנסתו לימד עברית, המשיך להרחיב את השכלתו וגם החל לכתוב ולפרסם. המאמר הראשון פרי עטו התפרסם בעיתון "המליץ" (תרכ"ב – 1862), ולאחר מכן כתב מסה בשם "ביקורת תהיה" – על עיבוד לעברית של המחזה פאוסט מאת גיתה הגרמני, וכן עיבוד משלו – "הגמול" לסיפור על השתתפות היהודים במרד הפולני של שנת 1863.

בגיל 27 נסע לגרמניה ולאוסטריה, ובסוף המסע התיישב בעיר וינה, שם התמנה למנהל מחלקת העברית בבית דפוס גדול בעיר. בווינה חי במשך 18 שנה, עד למותו, ובה ייסד וערך את הביטאון הספרותי "השחר", שהיה "האכסניה המרכזית" של הסופרים העבריים בני זמנו, ובהם י"ל גורדון, מ"ל לילנבלום ואליעזר בן יהודה. "השחר" שימש גשר ומעבר "לתקופה החדשה הלאומית-ציונית" ¹ובמה רעיונית לתפיסתו של סמולנסקין, שתקף גם את "מורדי האור" הדתיים והשמרנים וגם את המשכילים היהודים בגרמניה, שהתכחשו למורשתם ולזהותם הלאומית.

הוא טען כי היהודים הם אומה שיסודותיה הם הלשון העברית ותקוות הגאולה, וכל הכופר בזהותם הלאומית של היהודים "מתכחש לעמו ובוגד בו."² בכך הקדים סמלונסקין את ההתעוררות של חיבת ציון, שאליה הצטרף לאחר היווסדה.³ וכאשר הגיע לרוסיה (תרכ"א – 18881) כדי להחתים מנויים ל"השחר", התקבל בהתלהבות רבה על ידי היהודים המשכילים, ובעיקר על ידי הצעירים. פרץ סמולנסקין נפטר בגיל 43 (תרמ"ה – 1885) בעיר מגוריו, וינה, והשאיר אחריו אישה, ליאונורה. עצמותיו הועלו לקבורה בהר הרצל בירושלים (תשי"ב – 1952).
יצירתו של פרץ סמולנסקין כוללת רומנים וסיפורים על חייהם של היהודים בתחום המושב ברוסיה.
"התועה בדרכי החיים" הוא רומן רחב היקף העוסק בחיי היהודים בני זמנו, ובכלל זה בקנאות הדתית בעיירה, בחיי הישיבה ובמעבר להשכלה יהודית, ובביקורת על חוגי החסידים ועל תנועת הרפורמה. הרומן "קבורת חמור"⁴ נחשב לטוב ולמגובש שבספריו, והוא מציג את סיפורו הטרגי של משכיל יהודי צעיר שנרדף בידי בני קהילתו הקנאים. חיי נישואיו נהרסים, הוא מתדרדר כלכלית והופך למלשין של השלטון הרוסי. אנשי הקהילה שוכרים רוצח כדי להורגו, קוברים אותו "קבורת חמור", ואשתו לשעבר מתנצרת.

רומן אחר – "הירושה" – מתאר שלל דמויות מקהילות היהודים במזרח אירופה ומציג תופעות של רדיפת בצע ותענוגות. רומן זה – כמו רבים מסיפוריו – נדפס בהמשכים בביטאונו הספרותי, "השחר".

רבים מסיפוריו נכתבו בחיפזון "והם לוקים בעלילה מסובכת ומלאכותית" וכן במגמתיות גלויה ובהטפה בסגנון מליצי. ועם זאת, נחשב סמולנסקין בזמנו לסופר "החשוב ביותר בספרות העברית המקורית", וליצירותיו מקום מרכזי "בשרשרת הרומן הריאליסטי העברי" שראשיתה ביצירתו של אברהם מאפו.⁵
כפובלציסט וכמַסַאי היה סמולנסקין למבשרה של תנועת התחייה הלאומית. הוא עמד על משבר הזהות של היהודים בימיו, ובמאמר הפתיחה בביטאון "השחר" קרא לתחיית הלשון העברית – "להגדיל את תפארת שפת עֵבֶר" ולטיפוח הזהות היהודית הלאומית: "נהיה ככל הגויים, להוקיר את שפתנו וכבוד עמנו." בשל השקפותיו קמו לו מתנגדים רבים גם בקרב היהודים השמרנים וגם בקרב המשכילים, אך תפיסתו הלאומית זכתה לתמיכתם הנלהבת של בני נוער וצעירים.
יצירותיו של פרץ סמונלסקין – באתר פרויקט בן יהודה