צידוק הדין

שמה של התפילה שהאבלים נוהגים לומר בבית הקברות אחרי קבורת הנפטר, ובה הם מקבלים עליהם את רוע הגזירה ומצדיקים אותה (עם הבדלים בין נוסח עדות המזרח לנוסח אשכנז).

המקור למנהג זה והביטוי "צידוק הדין" מופיעים בתלמוד הבבלי, בסיפור על אחד מעשרת הרוגי המלכות – ר' חנינא בן תרדיון, שהוא, אשתו ובתו קיבלו עליהם את דין מותם ואף הצדיקו אותו. כל אחד מהם אמר פסוק המדבר בצדקתו של האל – ופסוקים אלו נכללים בתפילה הנהוגה בימינו.¹
התפילה (בנוסח אשכנז) פותחת בפסוק מספר דברים (לב 4): "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" – ומסתיימת בפסוק מספר תהלים (עח 38): "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ". הפסוק הראשון מתאר את צדיקותו של האל, הנאמן לקיים דבריו ונוהג בבני האדם ביושר ובצדק. הפסוק המסיים מתאר את רחמיו של ה', המכפר על עוונות בני האדם וחוזר בו מכעסו והופך כעס לרחמים.

התפילה בנוסח עדות המזרח פותחת גם היא בפסוק מספר תהלים (קיט 137) המתאר את צדיקותו של האל – "צַדִּיק אַתָּה ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ" – ומוסיפה על הפסוק המסיים בנוסח אשכנז את  הפסוק "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (תהלים כ 10).