קדושה (בתפילה)

הַקְדוּשָׁה אינה רק מושג יסוד ביהדות אלא גם כינוי לקטע תפילה – "אחת התפילות הנכבדות והשכיחות ביותר"¹ – הנאמרת בתפילה בציבור בבית הכנסת בזמן חזרת שליח הציבור על תפילת העמידה.² במרכזה של תפילת קְדוּשָׁה זו – שלושה פסוקים המתארים את הכתרתו של האל וקידוש שמו: הפסוק הראשון הוא דברי השבח של המלאכים וקידוש שמו של האל בחזון ישעיהו הנביא:

"וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו 3).

הפסוק השני מציג את ההכרזה ששומע יחזקאל הנביא:

"וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל – בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמו" (יחזקאל ג 12).

הפסוק השלישי מקורו במזמור תהלים והוא מתאר את הכתרת האל וקבלת עול מלכותו:

"יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלויָהּ" (תהלים קמו 10).

נוסף על שלושת הפסוקים יש ב"קְדוּשָׁה" קטע פתיחה וכן קטעי קישור הנוגעים לתוכן הפסוקים ומרמזים עליהם. תפילת הקְדוּשָׁה על חלקיה מתארת את ההקבלה בין מעשי המלאכים במרום ובין תפילתם של בני האדם, והקבלה זו, שיש בא מעין חיקוי של מעשי המלאכים, באה לידי ביטוי בפתיחת הקְדוּשָׁה לפי הנוסחים השונים:

"נקדישך ונעריצך (או: נעריצך ונקדישך) כנועם שיח סוד שרפי קודש" – לפי נוסח עדות מזרח (הספרדים) ועוד.
"כתר יתנו לך ה' אלוהינו מלאכים המוני מעלה, עם עמך ישראל, קבוצי מטה" – הפתיחה המקובלת בנוסח ספרד.
"נקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום" – הפתיחה המקובלת לפי נוסח אשכנז.³

עדות לאמירתם של שני פסוקי הקדושה הראשונים נמצאת כבר במקורות  מתקופת המשנה והתלמוד.⁴ ונראה כי בשל עוצמתם הדתית של פסוקי הקדושה נהגו לומר אותם בארץ ישראל באותה תקופה רק פעם בשבוע, בתפילת השבת (בבוקר), וכן בתפילות החג בבוקר (תפילת שחרית). אך בבבל, בימי הגאונים, החלו לומר "קדושה" בכל חזרה של שליח הציבור על תפילת עמידה – בתפילות החול, השבת החג והמועד, וכך נוהגים גם בימינו.⁵
לתפילת הקדושה העוסקת בעולם העליון ובכבוד ה' יש מעמד מיוחד, ובשעת אמירתה עומדים כל המתפללים על רגליהם, ואף נוהגים לבצע מחוות גוף, ובהן: התרוממות על קצות האצבעות, כביטוי לרצונו של המתפלל להידמות למלאך; והפניית הראש ימינה ושמאלה, כחיקוי למעשה המלאכים הפונים זה לזה ("וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר").
תפילת הקדושה נאמרת גם על ידי שליח הציבור (החזן) וגם על ידי המתפללים, והיא עוסקת, כאמור, בקדושת האל וברוממותו ובקבלת עול מלכותו – גם בשמים וגם על הארץ. כל אלה זימנו את הלחנתה של ה"קדושה". ובימינו נוהגים לשיר קטעים מתפילת הקדושה, בעיקר בגרסתה המורחבת בתפילות השבת והחג.⁶