שבת – הרעיון והמשמעות
השבת היא תרומה יהודית ייחודית לתרבות העולם, ולה משמעות תיאולוגית - כעדות לבריאת העולם; משמעות לאומית - כזיכרון ליציאת מצרים; ומשמעות חברתית ואוניברסלית - כיום המנוחה. השבת נקבעה בחוק כיום המנוחה הרשמי במדינת ישראל.
מבוא
"לַשַׁבָּת אין אח וָרֵעַ בכל ספרות המזרח הקדום, והיא תרומה ישראלית מקורית, יחידה במינה ומכרעת בהשפעתה, לתרבות העולם."1 השבת נקבעה במסורת היהודית כיום מיוחד ומקודש בשבוע, נבדל ושונה מששת ימי החול. לשבת יש משמעות אמונית-דתית – כעדות לבריאת העולם; משמעות לאומית – כזיכרון ליציאת מצרים; ומשמעות חברתית ואוניברסלית – כיום המנוחה. מכל המועדים והחגים – רק השבת נזכרת בעשרת הדיברות (שמות כ 7). לַשַׁבָּת מקום מרכזי באורח החיים היהודי, והיא נזכרת לא רק בתורה – אלא כמעט בכל 24 ספרי התנ"ך.
השבת נקבעה כיום המנוחה הרשמי במדינת ישראל, ועל פי חוק שובתים בו מעבודה כל המוסדות והארגונים הממשלתיים והציבוריים. חוקי עזר עירוניים מגדירים את הסדרי השבת (בתחומי התרבות, המסחר, והתחבורה הציבורית), והם שונים מאוד ממקום למקום וגם מזמן לזמן.
מעט יוצרים: השבת - ארמון בתוך הזמןעל האדם המבקש לחשוף את קדושת היום מוטלת המשימה לנטוש את הניכור הקיים במסחור הבוטה של החיים, ואת היותו לכוד בעול העמל והיגיעה. עליו לצעוד הרחק מהקולות הצורמים שבשאר הימים, ממתחים ומתאוות הרכישה… עליו להיפרד ממלאכתו, ולהבין שהעולם כבר נברא וישרוד גם ללא עזרת האדם. שישה ימים אנו נאבקים בעולם, וסוחטים רווח מן האדמה; בשבת אנו פונים אל הזרע הנצחי הנטוע בנפשנו… שישה ימים אנו מנסים להשתלט על העולם, וביום השביעי עלינו להשכיל לשלוט בעצמיותנו.
………………………………………………….
השבת אינה קיימת למען ימי החולין, ימי החולין קיימים למען השבת. השבת איננה מנגינת ביניים, היא פסגת החיים.
שלוש פעילויות אלוהיות מייחדות את היום השביעי: "וישבות מכל מלאכתו"; "ויברך אלוהים את יום השביעי"; "ויקדש אותו" (בראשית ב 2 – 3). לאיסור המלאכה מתווספות, אם כן, ברכת העונג ונעימת הקדושה. לא רק ידי האדם משבחות את היום, אף לשונו ונשמתו אומרת תהילה. בשבת האדם אינו נוהג כמנהגו בימי החול. דרכי מחשבתו משתנות, ועליו להימנע מהרהורי מסחר ומלאכה.
…………………………………………………….
מה יש באור היום השביעי שזוהר כל כך? מה בו כה יקר עד כי הלבבות הולכים שבי אחריו? האם הסיבה היא שהיום השביעי הוא מעין מכרה? מכרה ממנו שואבת הרוח את החומרים היקרים שישמשו לבניית הארמון שבזמן?
ומהו ארמון זה? ארמון זה הוא המימד אשר בו האדם ישכון ביחד עם האלוהות; מימד בו האדם ישאף לחשוף את הנוכחות האלוהית. והיכן תימצא נוכחות אלוהית זו? אין תכונה משותפת בין עולם המרחב לבין מהות האלוהים. אין די חירות בפסגת ההר; אין די הוד והדר בדממת הים. לעומת זאת, אלוהים נוכח בזמן, כי הזמן הוא הנצח במסווה.
……………………………………………………
אלוהים העניק לאדם את האוצר היקר ביותר הקיים בארמון שבשמים – את השבת…
מתוך:אברהם יהושע השל, השבת, תרגם מאנגלית: אלכסנדר אבן-חן, הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשס"ג -2003, עמ' 33 – 38 (בהשמטת הערות שוליים).
ייחודה של השבת
כבר לפני כ- 2,000 שנה העיד יוסף בן מתתיהו: "אין עיר יוונית… ואין עַם שלא חדר אליהם מנהג היום השביעי שבו אנו שובתים."2 ואחד העם במאמרו על השבת והציונות, כתב: "אין צורך להיות …מדקדק (=מקפיד) במצוות בשביל להכיר את ערך השבת… מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, הוא לא יוכל בשום אופן… לצייר (=לדמיין) לו מציאות של עם ישראל בלי 'שבת מלכתא' (=שבת המלכה)."3
במישור הסמלי יש לשבת שתי משמעויות מרכזיות:4 המשמעות הראשונה – השבת כזיכרון וכעֵדות לבריאת העולם: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ 10), והמשמעות השנייה – השבת כזיכרון ליציאת מצרים: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה 14). בתקופת השעבוד במצרים "לא היינו עובדים ברצוננו… ולא היינו יכולים לשבות", והשביתה ממלאכה בשבת מאז יציאת מצרים היא תזכורת לחסדו של האל שגאלנו מבית עבדים.5
התוכן והמהות המיוחדים ליום השבת מתבהרים מתוך השוואתם לימי החול: מצד אחד – השבת היא "השחרור מעול החול וטרדותיו" – שחרור המאפשר לאדם "להתרענן, להתמלא, להתחדש – כדי שיוכל לפעול ביתר מרץ ובתנופה נוספת בימי החול". ומצד שני – אין השבת יום המשרת את ימי החול, להפך: "השבת היא פסגת [ימי] החול… וימות החול הם המשרתים [את יום השבת] ומובילים לקראתו".6
השבת ובריאת העולם
יום שבת הוא היום השביעי בשבוע, ובמספרו הסידורי (היום השביעי)7 – ולא בַּשֵׁם "שבת"8 – הוא נזכר לראשונה בסיום סיפור הבריאה (בראשית ב 2). התורה מציינת כי ביום זה שָׁבַת האל ממלאכת היצירה העולם – "כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב 3).
השבת היא אפוא סיומה של הבריאה ועדות לה, ומכאן ששמירת עם ישראל את השבת היא אות ועדות כי האל הוא יוצר העולם, בורא שמים וארץ: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (שמות לא 17). יסוד המנוחה בשבת קשור אף הוא לבריאת העולם: ביום השישי סיים האל את כל מלאכת הבריאה – "אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם" – ולפיכך "וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ 10).
השבת - יום המנוחה
השבת במסורת היהודית היא יום מנוחה כללי – לאדם ולכל בני ביתו, לעבדיו ולשפחותיו, לבהמותיו וגם לגֵרים שבתחומו: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיך, לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" (דברים ה 13).9 ומכאן המשמעות הסוציאלית והשוויונית של השבת: זכות המנוחה בשבת מוענקת שווה בשווה לכולם – קטנים כגדולים, נשים כגברים, עבדים כאדונים והיא כוללת גם בהמות, וכדברי פילון האלכסנדרוני – אפילו העצים והצמחים נהנים ממנוחת השבת, "לפי שאסור לתלוש…כי אסור לגזום זמורה או ענף ואף לא עלה, אסור לקטוף פרי כלשהו: הכול פטורים ביום ההוא, כמו נהנים מן החירות."10
קדושת השבת ואיסור מלאכה
התורה מדגישה את הקשר בין השביתה ממלאכת הבריאה בשבת – ובין קדושתה: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב 3). מצוות השבת היסודית היא לפיכך השביתה, ההימנעות, מכל מלאכה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת" (שמות כג 12). השביתה מכל מלאכה היא קידושה של השבת: "וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת… כָּל מְלָאכָה" (ירמיהו יז 24). ולהיפך: עשיית מלאכה בשבת היא חילולה. המלאכות האסורות בשבת הוגדרו בידי חכמי המשנה והן ל"ט (39) אבות מלאכה, שאין לעשותן בשבת אלא לצורך פיקוח נפש בלבד. מלאכות אלו )ותולדותיהן) אסורות על פי ההלכה לא משום שהן כרוכות במאמץ או ביגיעה, אלא משום שיש בהן משום יצירה.11
לקדושת השבת ביטויים שונים במהלך יום השבת, בתפילות ובטקסים. ע"ע שבת – מכניסתה ועד צאתה.
שבת, שבתון ושבת שבתון
המילה שבת במקרא נגזרת מן הפועל לשבות שפירושו (בלשון המקרא) – לא לעשות, להפסיק לעבוד. עם זאת, להפסקת המלאכה יש במקרא גם משמעות של מנוחה, כמו שכתוב בספר שמות (כ 11): "וַיָּנַח [ה'] בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". למילה שבת יש במקרא כמה פירושים: א. היום השביעי בשבוע – הוא יום השבת. ב. השבוע כולו, כמו שכתוב בספר ויקרא (כג 16-15) – "שבע שבתות", והכוונה לשבעה שבועות. ג. שנת השמיטה, השנה השביעית, נקראת "שבת" – מתוך הקבלה ליום השביעי, הוא יום השבת.
המילה שבתון מופיעה גם היא בלשון המקרא, ופירושה: יום של מנוחה ושביתה, הימנעות מכל עבודה.12 הצירוף שבת שבתון הוא הכפלה של המילה שבת לצורך הדגשה. צירוף זה נזכר במקרא ככינוי לשבת עצמה, ליום הכיפורים ולשנת שמיטה.
העשרה - קישורים
קטעים מתוך מאמרו של אחד העם על השבת והציונות – באתר מטח
מאמר מאת עמוס חכם על חילול שבת במקרא – באתר דעת
איסורי מלאכה בשבת – פירוט והסבר על שלושים ותשעה (ל"ט) אבות המלאכה / אבות מלאכות – במשנה תורה לרמב"ם
יהודה אייזנברג, סיכום ל"ט אבות המלאכה – באתר דעת