שקל
במקור – מטיל של מתכת יקרה (כסף או זהב), הנזכר בספר בראשית, בסיפור רכישת מערת המכפלה. בתקופת הבית השני נטבעו לראשונה מטבעות של שקל, ובספרו "אלטוינלנד" תיאר הרצל את השקל כמטבע העתידי של מדינת היהודים. ואכן בימינו השקל הוא המטבע הרשמי של ישראל.
השקל הנזכר במקרא היה מְטִיל של מתכת יקרה – בדרך כלל כסף – שאותו היו שוקלים במאזניים והוא שימש כאמצעי מסחר במזרח הקדום. הכסף, ולעתים גם הזהב ,1 היה אמצעי תשלום נפוץ ביותר בכנען, "בערים הגדולות ובערי הנמל",2 והוא נזכר בתנ"ך פעמים רבות; לראשונה – בספר בראשית בסיפור רכישתו של אברהם את מערת המכפלה תמורת "אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף" (בראשית כג 16).
היחידה הקטנה ביותר של השקל המקראי הייתה הגֵרה – "עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל" (שמות ל 13).3 יחידות נוספות של שקל הנזכרות במקרא הן: "רֶבַע שֶׁקֶל" (שמואל א, ט 8), "שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל" (נחמיה י 33) וכן "בֶּקַע" – שהוא "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" (שמות לח 26).4 בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי הארץ – בגזר, בעין גדי, בירושלים ועוד – נתגלו אבני משקל מתחילת ימי הבית השני (מאות 7 – 6 לפני הספירה) במשקלים שונים של חלקי השקל לשקילת מתכות יקרות.5
במאה ה-6 לפני הספירה נעשה השקל מטבע סחיר. הוא הונפק בצור ובצידון, ומן המאה ה-4 לפני הספירה ועד למאה ה-1 לספירה השתמשו בו גם בארץ ישראל ,6 בין השאר לתרומות לבית המקדש. מטבעות המרד הגדול (שנת 66 לספירה) היו השקלים הראשונים בתולדות ישראל, והם הונפקו כסמל לריבונות היהודית בירושלים מתחילת ימי המרד הגדול ברומאים ועד לנפילת ירושלים בשנת 70 לספירה. מטבע של מחצית השקל מימי המרד הגדול, שמקורו בהר הבית, התגלה לראשונה בשנת תשכ"ט – 2008.7
מטבעות בערכים דומים לערכי השקל הוטבעו בארץ גם בתקופת מרד בר כוכבא ונחשפו בממצאים מתקופת המרד. עדות מימי הביניים למטבע של שקל מביא רמב"ן בנספח לפירושו לתורה: רמב"ן מעיד כי ראה בעכו "ביד זקני הארץ" מטבע כסף עם כתובות בעברית, "מן הצד האחד – שקל השקלים, ומן הצד השני – ירושלים הקדושה", ועיטורים של "מקל שקד וכמעין צלוחית".
במסורת היהודית לאורך הדורות שימש השקל בטקס פדיון הבן: "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא" (במדבר יח 16). ובמקורות חז"ל נקבע כי כל סכום שנקבע בתורה נמדד בשקלים – ב"שקל הקודש".8
בקונגרס הציוני הראשון (תרנ"ז – 1897) הוחלט כי דמי החבר השנתיים בהסתדרות הציונות ייקראו כשם המטבע העתיק – שקל, והרצל, בספרו אלטנוילנד, תיאר את השקל כמטבע העתידי של מדינת היהודים: "הנהגנו מחדש את המטבע העברי העתיק שלנו."9 ובחורף תש"ם – 1980 נכנס לתוקפו חוק השקל (משנת תשכ"ט – 1969), והמטבע העתיק החליף את הלירה כמטבע הרשמי של מדינת ישראל.10 השם "שקל" נבחר בשל היותו המטבע הישראלי הקדום, והוא נשאר גם לאחר השינוי בערך המטבע והחלפת השקל ב"שקל חדש" – ש"ח ₪ (תשמ"ה – 1985).11