היהודים בפולין-ליטא במאה ה-18
מצב היהודים שגרו באירופה בפולין וליטא במאה ה-18.
בעת החדשה – במאות 18 – 19 – חיו רוב יהודי העולם במזרח אירופה, ובמאה ה-18 התרכזו מרביתם בממלכת פולין-ליטא.1 פעילותם הכלכלית של יהודי פולין-ליטא הייתה קשורה לכפר: כשליש מיהודי פולין חיו באזורים כפריים ועסקו בחכירת קרקעות ואמצעי ייצור מן האצילים הפולנים, בעלי האחוזות, ובמכירת התוצרת החקלאית ואספקתה.
עסקי החכירה של היהודים כללו טחנות קמח, בריכות דגים, יערות ומנסרות, מבשלות בירה ובתי מזיגה למכירת יין. החוכרים היהודים קנו מן הכפריים את עודפי תוצרתם וסיפקו להם מוצרי תעשייה מן העיר (כלי ברזל, מלח ועוד). היהודים היו גם סוכנים ומתווכים של האצילים הפולנים, בעלי האחוזות: היהודי היה מספק את צורכי האחוזה ומוכר את תוצרתה, וכתוצאה מכך "חלק ניכר של סחר החוץ הפולני נתרכז בידי היהודים". עם זאת, מרבית יהודי פולין חיו בערים ועסקו במסחר, בתמיכתם של ה"פריצים" שליטי העיר. וכך, ערים רבות במזרח פולין היו ל"ערי יהודים".2
הגידול במספרם של יהודי פולין-ליטא במאה ה-18 החריף את התחרות על מקורות מחיה, ובתוך הקהילה גברו המתחים החברתיים והעמיק הפער בין המנהיגים והרבנים ובין פשוטי עם ועניים. מתחים אלו, שהיו קיימים גם בתקופות קודמות ובכל קהילות ישראל, התגברו מאוד בפולין במאה ה-18 "ונהפכו לאיבה חברתית ממש".
על רקע התפתחויות אלו צמחה בפולין במאה ה-18 תנועת החסידות ונכתבה ספרות מוסר עניפה.
חלוקת פולין בסוף המאה ה-18 הביא לפירוקה של ממלכת פולין-ליטא, ולפיזורם של קהילות היהודים בשלוש ממלכות שכנות:3 יהודי מזרח פולין הפכו לנתיני רוסיה, שלא התירה ליהודים להגר לתחומה, ולפיכך הגבילה את מגוריהם של יהודי פולין לשעבר לאזור מסוים – "תחום המושב".יהודי דרום פולין היו לנתינים של הממלכה האוסטרו-הונגרית והם שנתנו לאזור שסופח את השם "גליציה". יהודי מערב פולין היו לנתיניה של ממלכת פרוסיה – לימים גרמניה. אך גם אחרי התפרקותה של ממלכת פולין-ליטא ופיזורה של יהדות פולין בכמה ארצות, המשיכו קהילות היהודים במזרח אירופה לשמור על תרבותן ועל דתן, על היידיש כשפה משותפת ועל הקשרים ביניהן.