עמידה בשואה, בריחה והסתתרות, התנגדות פעילה
ההתנגדות של היהודים בתקופת השואה הייתה מעוגנת בעיקרון המסורתי של קדושת החיים תוך שמירה על צלם אדם, עזרה הדדית ועמידה רוחנית הירואית - לצד הסתתרות וניסיונות למרוד.
העיקרון של "קדושת החיים" היה המניע לתגובותיהם של היהודים בתקופת השואה ולהתנגדותם – הסבילה והפעילה – למטרתה של גרמניה הנאצית להשמיד ללא שיור את יהודי אירופה. במהלך תקופת השואה, ובכלל זה בגטאות, גילו היהודים יכולת עמידה רוחנית ושמירה על צלם אדם. העמידה הרוחנית התבטאה בשמירה ככל האפשר על חיי שגרה, גם בגטאות הצפופים, מוכי הרעב והמחלות, ובתיעוד המתרחש למען הדורות הבאים.
היהודים ניהלו יומנים, העלו על הכתב עדויות על המתרחש ותיעדו את פעילותם וחייהם – לדוגמה: הארכיון המחתרתי של גטו ורשה, שהכיל מידע על הנעשה בגטו ובפולין הכבושה, ובכלל זה – מודעות ועיתוני קיר, מכתבים, מאמרים ויצירות ספרות, שהוטמנו בכדי חלב ובמכלי מתכת מתחת לאדמה במקומות שונים בגטו.1
במסגרת העיקרון של "קדושת החיים"2 וכחלק מן המסורת היהודית הוקמו בגטאות ארגונים של סיוע ועזרה הדדית, ובמקומות שבהם מינו הנאצים מועצות יהודיות – הן דאגו לטפל בנושאי בריאות, לארגן מסגרות של סעד וחינוך ואפילו מוסדות אומנות ודת.
עם זה, היו בגטאות גם תופעות של שחיתות, פשע, מאבקים ויריבויות ושאר רעות חולות, אך באופן כללי קהילות יהודיות לא התמוטטו ולא התרסקו גם בתנאים הקשים ובלחצים הבלתי נסבלים של שנות השואה.
עם תחילת הרציחות ההמוניות והגירושים (1941 – 1942) נקטו היהודים גם בפעולות יזומות של בריחה והסתתרות: יהודים חיפשו מסתור באזורים שהיו בשליטת הפרטיזנים, בעיקר בבתים של תושבים מקומיים, בבונקרים וביערות. וכך הייתה ההסתתרות "לאמצעי ההצלה החשוב ביותר בשואה". עשרות אלפי גויים (בעיקר נוצרים) באירופה היו מעורבים בפעילות זו וסייעו ליהודים במקומות המחבוא.3
בתוך הגטאות (וגם באזורים לא יהודיים) עסקו יהודים בפעילות אנטי-נאצית מחתרתית. מקום מיוחד בפעילות זו היה לצעירים, חברי תנועות הנוער – בעיקר התנועות הציוניות: הם פרסמו עיתונות מחתרתית, הקימו רשתות חשאיות והשתתפו בפעולות של סעד ועזרה סוציאלית.
עם הפעלת "הפתרון הסופי" התגייסו חברי תנועות הנוער להצלת חברים באמצעות הברחתם לארצות חופשיות קרובות (כגון: שווייץ וספרד) ועסקו בהכנות להתנגדות מזוינת. ברוב המקומות התנגדות זו לא הגיעה לכלל מרידה בנאצים, אך בגטו ורשה אכן פרץ מרד גדול בחודש ניסן תש"ג – 1943, והוא דוכא באכזריות בידי הגרמנים.
תוך כמה שבועות נפוצו הידיעות על המרד, והוא הטביע את חותמו על התודעה היהודית של השואה.4 יהודים רבים השתתפו בהתנגדות המזוינת של יחידות פרטיזנים (בעיקר יחידות קומוניסטיות), שפעלו לרוב בשטחי הכיבוש בברית המועצות, אך גם בחלקים של פולין, סלובקיה, בלגיה, צרפת ויוון.