אַבְנֵי בֹּהוּ
בַּסִּירָה
נִתֶּקֶת הַסִּירָה. וּכְמוֹ בְּמִסְפָּרַיִם
נֶחְצָה הַפְּתִיל בֵּין תְּמוֹל וּבֵין מָחָר.
מֶלְצַר הַגּוֹרָלוֹת מוֹשִׁיט לִי כּוֹס-לְחַיִּים:
"יִלְגֹּם נָא, אֲדוֹנִי, מִיֶּקֶב הַנֵּכָר".
הֲלֹא יָדִי-הַזֹּאת! – מָזְגָה אֶת הַקֻּבַּעַת,
וְהִיא גַּם תַּגִּישֶׁנָּה לְמוֹ פִי.
הַתֹּרֶן מֵרָחוֹק, כְּרֹאשׁ נִטְבַּע-לָדַעַת,
שׁוֹקֵעַ וְעוֹלֶה. נִדְמֶה לִי; זֶה גּוּפִי!
אֲנִי אֶגְמַע. אַךְ הֶרֶף כִּמְעַט רֶגַע . . .
עוֹד זִיז עֲקַלָּתוֹן!
עוֹד זְנִיק אֲחוֹרַנִּית!
נָא עֲקַלְקֵל דַּרְכִּי, מַחְזִיק הַהֶגֶה!
יוֹתֵר מִדַּי הֵישַׁרְתָּ, קַבַּרְנִיט – –
נְאוּם הַמֻּקְיוֹן
אַתֶּם אוֹמְרִים: "פַּשְׁטוּת!" – אַךְ טוֹב! נַסְכִּים לְרֶגַע,
כִּי אֶל נָכוֹן הַכֹּל יָדוּעַ וּפָשׁוּט:
הַנֶּפֶשׁ הִיא סִירָה, וְלָהּ מָשׁוֹט וְהֶגֶה,
וּבָהּ אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת, לָשֶׁבֶת וְלָשׁוּט.
וְזֶה הַכֹּל?
הַכֹּל-בַּכֹּל עַד גְּמִירָא?
וְאֵין כְּלָל זַלְעָפָה אוֹ אֵיזֶה מֶזֶג רָע?
וּמֵעוֹלָם וְעַד הַיּוֹם שׁוּם רוּחַ לֹא הִסְעִירָה,
נֹאמַר. . . אֶת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה.
וְאֵי-שָׁם לֹא שָׁמְעָה אֵי-פַּעַם אַטְלַנְטִידָה,
מִנֶּגֶף קַרְחוֹנִים טִיטָנִיק לֹא נִפְגַּע, –
וְזַעֲקַת חָמָס מִילְיוֹנִים לֹא הֶחְרִידָה.
וְקָמָץ-אָלֶף – אָ, וּפַתַּח-גִּימֶל – גַּ.
וְלֹא גֵּאוּת בַּיָּם, וְאֶשֶׁד הוּא רַק. . . רֹטֶב
שֶׁל שְׁלוּלִיָּה, כְּהַשִּׁלֹּחַ אַט יָזוּב,
וְעַל מַפַּת-עוֹלָם מִקֹּטֶב וְעַד קֹטֶב
לֹא סַמְבַּטְיוֹן, לֹא יוֹקָהָמָה, לֹא וֶזוּב.
לָכֵן אַתֶּם שָׁרִים: "פָּרָה גּוֹעָה בָּרֶפֶת".
"בַּשֹּׁבֶךְ יֵשׁ יוֹנָה" (לְשֵׁם חָרוּז – בַּת-יוֹן),
וּכְדֵי לְהִמָּלֵט מִפַּחַד מַעֲרֶפֶת,
אַתֶּם אֶת סַמְבַּטְיוֹן – הוֹפְכִים לְאַמְבַּטְיוֹן.
הָהּ טוֹב לָכֶם מְאוֹד, מְאוֹד מְאוֹדוֹתַיִם,
בְּאַמְבַּטְיָה הַזֹּאת לַחְתֹּר וְגַם לָשׁוּט. . .
וּמָה עוֹד אֲסַפֵּר לָכֶם עַל אוֹדוֹתַי, אִם
אֶצְלִי הַכֹּל-בַּכֹּל לְגַמְרֵי לֹא פָּשׁוּט.
וְלֹא פָּשׁוּט הוּא גַּם. . . הָעֵגֶל בְּכִנֶּרֶת,
אֲשֶׁר רַק בִּזְכוּתוֹ תָּשִׁירוּ עַל "מַלְכוּת".
כִּי לַיְלָה בְּלֵילוֹ לָכֶם לֹא מְכַנֶּרֶת
הַיָּד הַמְּגֻדָּמָה בְּתַמְרוּרֵי אַלְחוּט.
אֲנִי אוֹמֵר: יֵשׁ יָד – וְהִיא לֹא מְאֻצְבַּעַת,
הַמֹּחַ מִצְטַפֵּר, וְהוּא רוֹצֶה לָעוּף,
וּבִמְעוּפוֹ יִנְאַק: "כָּל לַיְלָה מִשְׁתַּגַּעַת
עוֹד נְקֻדָּה אַחַת בַּחֲרִיצֵי הַגּוּף".
מָה עוֹד אֹמַר? יֵשׁ דָּם. . . וְהוּא שָׁחוֹר כְּשֶׁלֶג
בְּלַיְלָה בּוֹ שֻׁבְּרוּ כָּל פָּנָסֵי הָרְחוֹב – –
אֲבָל אַתֶּם אוֹמְרִים: דּוּגִית. . . וְשִׁקָּטוֹן לַפֶּלֶג. . .
וְגֶשֶׁר-פֶּשֶׁר קָט נָטוּי מֵחוֹף אֶל חוֹף.
מֵחוֹף אֶל חוֹף נָטוּי הַגֶּשֶׁר הָרָעוּעַ. . .
אַתֶּם לֹא רְאִיתֶם: חֲפַרְפָּרָה בַּתְּהוֹם. . .
עֵינַי הַזּוֹעֲקוֹת רַק הֵן, רַק הֵן רָאוּהָ –
עַל כֵּן זֶה מֻקְיוֹנִי-עֲמֻקְיוֹנִי יֵהוֹם:
הַכֹּל בִּי הָפְכְּכֶם – – אֲבָל יוֹם-יוֹם הַגֹּרְנָה
קְרוֹנֵי לֵילוֹת יוֹבִילוּ אֶת קְצִיר הַחֲרָדוֹת.
אָחִי הַמִּשְׁתַּגֵּעַ! הָסֵב עִמִּי וּפְתֹר נָא
זוֹ אֲלֻמַּת סוֹדוֹת.
*מתוך: אבני בהו, הוצאת יחדיו, 1934.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם