אברהם המקראי – ברכת הניגודים

"הכול יודעים שהתורה פותחת באדם ולא באברהם, אך לא תמיד מדגישים די הצורך את החשיבות העקרונית של העובדה הזאת. ואכן להופעתו זו המאוחרת של אבינו הראשון על בימת ההיסטוריה יש לפחות שלוש השלכות רבות משקל:
אברהם אבינו איננו אבי האנושות, אלא אבי האומה. ובניגוד לאדם וחוה הוא לא נברא בידי הבורא, אלא נבחר על ידו. משמעה של עובדה זו הוא, שהייחוד שלו אינו גנטי אלא ייעודי. על מנת להתחיל התחלה חדשה עליו להתנתק מהוריו-מולידיו התנתקות אתנית, טריטוריאלית וערכית. אך מבחינה גנטית הוא היה ונשאר "בן תרח" ו"אחי נחור".
אברהם גם איננו אבי האמונה באל אחד, ואף לא בעל הברית הראשון של הבורא: קדמוהו בכך אדם הראשון, ובעיקר נח. האנושות הרבתה לחטוא… אך שום עבודת אלילים אינה נזכרת בדורות שקדמו לאברהם ובדורו שלו.¹ דרך האמונה שאבי האומה צריך לעצבה ולהנחילה לצאצאיו מוצגת כאנטיתיזה לחטא ולא לאלילות, הייחוד שלה אינו עומד על איסורים… אלא על מצוות עֲשֵׂה – לך לך, עשיית צדקה ומשפט וברית מילה…
אברהם איננו גם הצדיק הראשון, שכן קדמוהו בכך חנוך ובעיקר נח. צדקתו של נח היא בגדר עובדה מוגמרת – "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ [בלשון עבר] נֹחַ" (ו 9)… ואילו צדקתו של אברהם היא בגדר אתגר ומשימה – "וַיֵּרָא ה' אַל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ [בלשון ציווי] לְפָנַי וֶהְיֵה תָּמִים" (יז 1) – אשר מכוחה תתעלה דרך אמונה מעלה אחר מעלה…
דיוקנו של אברהם איננו מעוצב בתורה כדמות אידיאלית, אלא כדמות ריאלית… לפי פשוטם של הכתובים קנה אברהם את הישגיו המוסריים והאמוניים תוך מאבק קשה עם חולשותיו, שכן לא תמיד עלה בידו לנהוג על פי הערכים והנורמות שלו עצמו…"

1. רק מסיפור בריחת יעקב מבית לבן (בראשית לא) עולה כי במשפחת אברהם אכן עבדו אלוהים אחרים. לבן, המחפש את התרפים שגנבה רחל, מאשים את יעקב "לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהַי" (לא 30), וכאשר הם כורתים ברית ביניהם, הוא אומר: "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֶאֱלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵּינֵינוּ" (לא 53). מה שנאמר כאן בעקיפין,כמעין השלכה לאחור, נאמר במישרין ובהדגשה מפי יהושע: "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (כד 2), והומחש בצורה סיפורית באגדת חכמים על אברהם בחנות הצלמים של תרח (מדרש בראשית רבה, פרשה לח).

משה חלמיש, חנה כשר, יוחנן סילמן (עורכים), אברהם אבי המאמינים – דמותו בראי ההגות לדורותיה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ב – 2002, עמ' 41 – 42. ההדגשות – במקור.