אגרות צפון א
רעי אהובי נפתלי!
בכאשר שפרה לנו העת, זה לא כביר, אחרי הפרדנו שנים רבות, להשתעשע יחד שעה קלה, בעברך דרך עיר מושבי, לא פללת אז, נפתלי יקירי, כי נושא הענין, שעליו הטפנו מלים, יקח לבבי לארך ימים, וכי יהיה עוד כל מעיני בו גם עתה. — אתה, ידידי, מצאתנו, כי נהפכתי לאיש אחר בהשקפותי על הדת, וביותר בתהלוכותי והנהגתי בדרך אמונה, עד כי לא יכולת לשום מעצור לרוחך, השקט והדגול במדת הסבלנות, והשאלות: "מאימתי"? "מדוע"? התפרצו מלבך הסוער. — להשיב דבר, ערכתי אליך המון תלונות ודברי שטנה, נגד הדת והיהדות, כי למן העת הרחקתי נדוד מבית אבי ומארץ מולדתי, נפקחו עיני לראות נכוחה, בהתהלכי את אנשים מביני דבר ובקראי בספרי חכמה ודעת.
את שפעת דברי אלה, שמעת במנוחת לבב, ורק באחרונה שאלתני: "התאמין להכיר ולדעת היטב את עצם הדבר אשר חצי תלונתך נחתו בו"? האם בעינים פקוחות ובקורת ישרה ונאמנה, היטבת לראות ולהבין, עד כי כה נתברר לך הדבר שהוא מקור חיינו, ולמצער, "לא נוכל לעבור עליו בבלי משים, ולהרחיקהו בקלות דעת"? די באר הוכחתני לדעת, כי המקורים ששאבתי מהם ידיעותיבעניני הדת המה, מצד אחד: ההרגל, החנוך וסדר למוד הפולנים בתורה ובתלמוד כטעם תפל, בבלי רגש ובלי שום שכל; ומצד השני: סופרים נוצרים ומתקנים (רעפארמאטארען) חדשים, — ועל כלם, החפץ והרצון להתאים את הגיוני הלב הפנימיים עם צרכי החיים החיצונים, ולהרחיב את חוג הענג והשעשועים, ככל אשר ידרוש הזמן והטעם החדש.
במו פי הודיתי, כי כל אלה אמנם לא יספיקו דים לקנות מושג נאמן בדבר האמונה והדת, ובקשתיך להורות אותי דעה והשכל ולהבינני דבר לאשורו, והנה קול הרכב קורא: "עלו המרכבה"! ולפני הפרדך מעלי לא יכולת, ידידי, להגיד לי רק את המלה הקטנה: "בכתובים"! — אמנם, נפתלי יקירי, במבוכה הביאותני, מכלי אוכל עוד להשען על ידיעותיוהשקפותיבעניני הדת שהיו לי עד כה; אבל עוד לא עקרת אותן משרש ולא בטלת טענותיותנואותי, ומה גם כי לא הנחלת לי על מקומן דעות והשקפות אחרות טובות ונאמנות מאלה. — אי לזאת, נשען על טוב לבבך ורשיונך, ארחיב בנפשי עז לשנות. לפניך "בכתובים" המון טענותיותלונותי, לא למען הצדיק בעיניך דרכי חיי והנהגתי, רק מלב טהור וחפצי הנאמן כי תורני דבר אמת לאשורו. – על כל דת, לפי דעתי, לקרב את האדם יותר אל תעודתו, והתעודה הזאת התוכל להיות אחרת, אם לא "אשר והשתלמות"?