אהבת תפוח הזהב

מאת:

דליה רביקוביץ

< 1 דקות

מאת:

דליה רביקוביץ

אהבת תפוח הזהב

תַּפּוּחַ זָהָב

אָהַב אֶת אוֹכְלֵהוּ,

טבו מַרְאָיו

לְמַאֲכָלֵהוּ,

שָׂם אֶל לִבּוֹ

כִּי הוּא הָרוֹאֵהוּ.

אֶתְרוֹג בּוֹ יִרְהַב:

חָכַמְתִּי מִמֶּנּוּ,

אִילָן הִתְעַצַּב:

יָמוּת וְאֵינֶנּוּ.

פַּחַז נֶחְשַׁב,

מִי יְשִׁיבֶנּוּ?

אֶתְרוֹג בּוֹ סִרְהֵב:

הִבּוֹנָה הַפֶּתִי!

אִילָן הִתקַצֵּף:

סָרָה הִיא וָחֵטְא הִיא,

חֲזֹר בָּךְ הֵיטֵב

כִּי כֶּסֶל שָׂנֵאתִי.

תַּפּוּחַ זָהָב

אָהַב אֶת אוֹכְלֵהוּ,

אָהַב אֶת מַכֵּהוּ

בְּכָל אֲבָרָיו.

תַּפּוּחַ זָהָב

אָהַב אֶת אוֹכְלֵהוּ,

הָלַךְ אֶל מַכֵּהוּ

בָּרוֹת לְשִׁנָּיו

תַּפּוּחַ זָהָב

נִבְלַע בְּאוֹכְלֵהוּ,

בָּא בְּעוֹרֵהוּ,

אַף בִּבְשָׂרָיו.

כף יד רשעה

קַוִּים שֶׁל עָשָׁן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן

וְאַבָּא שֶׁלִּי הִכָּה אוֹתִי.

כָּל הָעוֹמְדִים צָחֲקוּ לַמַּרְאֶה,

מָה שֶׁסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב.

קַוִּים שֶׁל עָשָׁן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן

אַבָּא הִכָּה עַל כַּף יָדִי.

הוּא אָמַר שֶׁהִיא כַּף יָד רְשָׁעָה.

מָה שֶׁסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב.

קַוִּים שֶׁל עָשָׁן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן

אַבָּא חָדַל מֵהַכּוֹת אוֹתִי.

הַיָּד הָרְשָׁעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת

וְכָל מַעֲשֶׂהָ שָׁרִיר וְקַיָּם.

קַוִּים שֶׁל עָשָׁן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן

פַּחַד לוֹחֵךְ אֶת הַכַּף הָרְשָׁעָה

אַבָּא חָדַל מֵהַכּוֹת אוֹתִי

אַךְ הַפַּחַד הַזֶּה שָׁרִיר וְקַיָּם.

בובה ממוּכנת

בַּלַּיְלָה הַזֶּה הָיִיתִי בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת

וּפָנִיתִי יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, לְכָל הַעֲבָרִים,

וְנָפַלְתִּי אַפַּיִם אַרְצָהּ וְנִשְׁבַּרְתִּי לִשְׁבָרִים

וְנִסּוּ לְאַחוֹת אֶת שְׁבָרַי בְּיָד מְאֻמֶּנֶת.

וְאַחַר כָּךְ שַׁבְתִּי לִהְיוֹת בֻּבָּה מְתֻקֶּנֶת

וְכָל מִנְהָגִי הָיָה שָׁקוּל וְצַיְּתָנִי,

אוּלָם אָז כְּבָר הָיִיתִי בֻּבָּה מִסּוּג שֵׁנִי

כְּמוֹ זְמוֹרָה חֲבוּלָה שֶׁהִיא עוֹד אֲחוּזָה בִּקְנוֹקֶנֶת.

וְאַחַר כָּךְ הָלַכְתִּי לִרְקֹד בְּנֶשֶׁף הַמְּחוֹלוֹת

אַךְ הִנִּיחוּ אוֹתִי בְּחֶבְרַת חֲתוּלִים וּכְלָבִים

וְאִלּוּ כָּל צְעָדַי הָיוּ מְדוּדִים וּקְצוּבִים.

וְהָיָה לִי שֵׂעָר שֶׁל זָהָב וְהָיוּ לִי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת

וְהָיְתָה לִי שִׂמְלָה מִצֶּבַע פְּרָחִים שֶׁבַּגָּן

וְהָיָה לִי כּוֹבַע שֶׁל קַשׁ עִם קִשּׁוּט דֻּבְדְּבָן.

תמונה

חֹרְשׁוֹת הַכְּבָשִׁים הַיְרֻקִּים גָּלְשׁוּ בַּמּוֹרָדוֹת

וְהַיָּם לְמַטָּה שִׁכְשֵׁךְ וְהִכְחִיל מִן הַשֶּׁמֶשׁ.

בַּשָּׁמַיִם פָּרְחוּ עֲנָנִים כְּמוֹ שׁוֹשַׁנֵּי נָהָר

וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ עוֹד יְלָדוֹת.

וְהָיְתָה בָּנוּ אַחַת שֶׁהָיוּ לָהּ עֵינַיִם אֲהוּבוֹת

וְקִנֵּאנוּ בָּהּ כֻּלָּנוּ עַד שֶׁשָּׁכַחְנוּ,

וְהָיְתָה בָּנוּ אַחַת בְּהִירָה וּזְקוּפַת קוֹמָה

שֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים בַּכִּתָּה וְיָדְעָה לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת.

וְהָיִיתִי יוֹצֵאת בַּשֶּׁמֶשׁ אֶל הַשָּׂדֶה הַקָּרוֹב

וְאוֹהֶבֶת אֶת הָעֲנָנִים וְהוֹגָה בָּהֶם סִפּוּרִים

וְהָיְתָה לִי שְׁהוּת רַבָּה לְהַרְהֵר בַּצַּעַר

מֵרֵאשִׁית הַסְּתָו הָאָפֹר וְעַד סוֹף הַקַּיִץ הַצָּהֹב.

היונה

הָיה הָיְתָה יוֹנָה לְבָנָה.

אֳהֱבוּ-נָא אֶת זו הַיּוֹנָה.

עָשְתָה לָהּ אֶבְרָה וַתָּעָף מִקִּנָּהּ

אֶהֳבוּ-נָא אֶת זאת הַיּוֹנָה.

פָּגְעָה הִיא בַּדֶּרֶך בְּמֶלֶךְ עוֹרְבִים.