בואי הרוח

"פרקש הראה לי את הסידור ואמר: יום יום התחנן אבא, הרבני יוסף פרקש, בסידור הקטן הזה לבוראו. יום יום שפך בו את דמעותיו ומר לבו.
הוא היה ידידו הקרוב באימונים המפרכים בחיל התותחנים של צבא הונגריה, והוא ליווהו במלחמה חסרת התכלית בחפירות בסרביה.
– – – – – –
גם אתי עבר הסידור הזה הרבה, ממשיך ומספר לי פרקש. הוא ספוג בדמעותיי, שנתערבבו בדפיו עם דמעות אבא. בכיתי בו ימים ולילות, בסידור הזה שפכתי את נפשי בבדידותי במאפייה של הזקן, וכשמתה אמי. עם הסידור הזה עברתי את אֵימֵי העולם האחר.
אבא עבר עם הסידור מלחמה עולמית אחת נוראה, אני עברתי אתו מלחמה עולמית אחרת, נוראה ממנה.
את הסידור הזה לא תפסו הליסטים (=הנאצים). תמיד ידעתי, זכותו של אבא עומדת לי שיישאר בידי… עם הסידור הזה, אתו בלבד, זינקתי לים הפתוח, מוסיף ומספר לי פרקש.
כשהאנגלים עצרו את ספינת המעפילים שלנו שהפליגה מאיטליה.
– – – – – –
לא חיכיתי אפילו רגע אחד, המשיך פרקש, ולא שאלתי איש מה לעשות… לא היה איכפת לי.
ידעתי: שום כוח בעולם לא יעצור אותי מלהגיע לחוף. לארץ ישראל. די לי במה שעברתי…
השלכתי הכול מעלי, אחזתי את הסידור הזה – ופרקש מראה לי אותו – והתפללתי בו את תפילת הדרך…
קפצתי מן הסיפון עם הסידור. בכל כוחותיי שחיתי אל החוף… שחיתי לכיוון האורות, לא פחדתי מכלום.
פרקש מראה לי את הסידור: הוא בלוי ממים בדף שבו נדפסה תפילת הדרך…"

* חיים סַבָּתוֹ, בואי הרוח, הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשס"ח – 2008, עמ' 141 – 152. © כל הזכויות שמורות להוצאה.