בין הַשְׁמָשׁוֹת
ומני אז אני הולך לבדי לטייל,
בלי סיעת רֵעַי, שזה דרכם שְׂחוֹק וקלות ראש,
הרי אני כבר למעלה משלוש עשרה ואחריותי עלי…
והאחריות הלוא רבה היא לבן אדם עלי אדמות,
כל נדנוד, כל נקיפת אצבע מלמטה תיכתב בספר שם למעלה,
הכול ייכתב שם, כל מעשי האדם ומחשבותיו.
הכול צפוי. כל מה שהוא פה למטה, צפוי שם למעלה.
- – – – – – –
במורד ההר הנני מטייל בבוא השמש…
לחזור על משנתי יצאתי – משנת ארבעים חסר אחת -
ואני מסיח דעתי להסתכל בהוד אשר מסביבי.
מסיח אנוכי דעתי לראות מה נאה ניר זה; מה נאים שפיים הללו.
נוכחתי, כי מתחייב אנוכי בנפשי…
אני שב למשנתי ואני עָמֵל ללוּן בעומק של שאלה שאין עליה תשובה;
אבל עוד פעם לבי הולך שבי למראה העולם אשר מסביבי. לבי ילך שבי למקום שלא נודע לי…
איפה אני נמצא? איפה? הגיעה העת לתפילת ערבית.
ומני אז אני נלחם את יצרי, אבל יצרי גדול ממני ומעביר אותי על דעת קוני,
פעם בבטלה ופעם במחשבות זרות.
גם מטבעות ממש אני גונב מקופת "רבי מאיר בעל הנס",
כדי לשלם בהן ליוחנן הצייר, ללמוד מלאכת הציור חשקה נפשי.
רק קווים אני עושה, רק שרטוטים בעופרת,
זְעֵיר שם זְעֵיר שם, ולעתים גם בצבעי תכלת ואדום;
אבל מרגיש אני כי הקווים הללו, השרטטים והצבעים מביעים איזה דבר,
אשר בספרים לא מצאתי כמוהו…
- – – – – – -
אבי גוער בי בכל פעם שרואה אותי עוסק בכאלה.
"רוח רעה נכנסה בו" – הוא אומר.
גם אני ירא מפני הַסִטְרָאאַחְרָא (=השטן).
- – – – – –
אסון קרה אותי:
בלכתי לפנות ערב מבית המדרש הסתכלתי, מבלי משים, אל הכובסות המעוטפות לבנים,
ולבי כמו סַר וזעף.
כתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי – סיפורים, הוצאת דביר – מהדורת קוראי מעריב,תש"ך 1960, עמ' ה-ו.