בקשה

וְאַחַר כל זאת יָצַרְתָ אדם לִכְבוֹדְךָ,
וּבָרָאתָ אֱנוֹשׁ קורא בְּשִׁמְךָ,
וְנָפַחְתָ בְּאַפָּיו נשמה יקרה וְזַכָּה וּבָרָה,
מְחוּכָּמָה וּמַשְׂכֶּלֶת,
קולטת מוּסָר וְחוֹכְמָה,
ולומדת דעת ומזימה,
מַגֶדֶת כי אתה יְצַרְתָהּ,
ומעידה כי אתה בְּרָאֲתָהּ.
בָּהּ ישכיל כל חכם לב – וְיַכִּירְךָ,
וממנה יתבונן אִישׁ תבונה – וְיִמְצָאֲךָ.
– – – –
לָכֵן בְּלִבּוֹתָם יַשְׂכִּילוּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ,
וּבְמַחְשְׁבוֹתָם יִמְצְאוּךָ כָּל דוֹרְשֶׁיךָ,
וַאֲלֵיהֶם קָרוֹב אַתָה בְּחַדְרֵי רוּחָם לִמְאוֹד,
כִּי נַפְשׁוֹתֵינוּ לְךָ עָלֵינוּ לְעֵדִים נֶאֱמָנִים
– – – – –
וְיוֹדִיעוּנוּ כִּי אֲנַחְנוּ הַחוֹמֶר – וְאַתָה יוֹצְרֶנוּ,
וְכִי אַתָה הוּא הַבּוֹרֵא – וּמַעֲשֶׂה יָדְךָ כּוּלָנוּ.

* רבי בחיי אבן פקודה, חובות הלבבות, תרגם לעברית: יהודה אבן תיבון, הגיה ותיקן והוסיף מבוא והערות: א' צפרוני, הוצאת מחברות לספרות – מהדורת ידיעות אחרונות, תשכ"ד – 1964, עמ' 597 – 598.