ברית סיני וברית מצרים, ברית גורל, ברית ייעוד

כשאנו מתעמקים בהווייתנו ההיסטורית,
אנו מגיעים להכרה חשובה בהשקפת עולמנו.
התורה מספרת לנו כי הקדוש ברוך הוא כרת עם ישראל שתי בריתות:
ברית אחת כרת במצרים – "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים".
הברית השנייה – בהר סיני: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית… וַיֹּאמֶר: הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה".
מהי מהותן של שתי בריתות אלה?…
כשם שהבדילה היהדות במציאות האישית-האינדבידואלית בין גורל לייעוד,
כך הבחינה בקיומנו הלאומי-ההיסטורי בין שתי אידיאות אלו.
היחיד קשור לאומתו בעבותות הגורל וגם בחבלי הייעוד.
לאור הנחה זו יש לומר כי ברית מצרים הייתה ברית גורל,
וברית סיני – ברית ייעוד.
ברית גורל – מהי? הגורל מציין בחיי האומה, כמו בחיי היחיד,
קיום מאונס. כורח מוזר מלכד את הפרטים לכלל אחד.
היחיד כפוף ומשועבד בכל כורחו למציאות הלאומית-הגורלית
ואי אפשר לו להשתמט ממנה ולהיבלע במציאות אחרת חוצה לה.
– – – – – –
ברית ייעוד – מהי? הייעוד מציין בחיי האומה, כמו בחיי היחיד,
קיום מדעת שהאומה בחרה בו ברצונה החופשי
ושבו היא מוצאת את הריאליזציה המלאה של הווייתה ההיסטורית.
במקום קיום כחוויית עובדה בלתי נתונה לשינוי שהאומה נדחקת לתוכו,
מופיע הקיום כחוויית פעולה בעלת מימדים תכליתיים, רצופי תנועה,
עלייה, שאיפה ומימוש. האומה מעורה בתוך הייעוד בשל כיסופיה
לקיום משוכלל מלא עניין וכיוון…
חיי ייעוד הם חיים מכוונים, פרי דריכות הכרתית ובחירה חופשית…

*יד"ה סולובייצ'יק, "קול דודי דופק", בתוך: איש האמונה, הוצאת מוסד הרב קוק, תשנ"ב – 1992, עמ' 86, 92. ההדגשות – שלנו.