גַּן-עֵדֶן לְאֹרֶז

גַּן-עֵדֶן לְאֹרֶז

סָבְתָא שֶׁלִּי אָסְרָה לְהַשְׁאִיר אֹרֶז בַּצַּלַּחַת.

בִּמְקוֹם לְסַפֵּר עַל הָרָעָב בְּהֹדּוּ וְעַל הַיְּלָדִים

נְפוּחֵי הַבֶּטֶן, שֶׁהָיוּ פּוֹעֲרִים פֶּה עַל כָּל גַּרְגֵּר,

הִיא גָּרְרָה בַּחֲרִיקוֹת מַזְלֵג אֶת כָּל הַשְּׁאֵרִיּוֹת

לְמֶרְכַּז הַצַּלַּחַת וּבְעֵינַיִם כִּמְעַט דּוֹמְעוֹת

סִפְּרָה אֵיךְ יַעֲלֶה הָאֹרֶז הַלֹּא אָכוּל

לְהִתְלוֹנֵן אֵצֶל הָאֱלֹהִים.

עַכְשָׁו הִיא מֵתָה וַאֲנִי מְדַמְיֵן אֶת שִׂמְחַת הַמִּפְגָּשׁ

בֵּין שִׁנֶּיהָ הַתּוֹתָבוֹת לְשׁוֹמְרֵי הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת בְּשַׁעַר

גַּן-הָעֵדֶן שֶׁל הָאֹרֶז.

הֵם יִפְרְשׂוּ, מִתַּחַת לְרַגְלֶיהָ, שְׁטִיחַ אֹרֶז אָדֹם

וְשֶׁמֶשׁ אֹרֶז צָהֹב תַּכֶּה עַל

לֹבֶן גּוּפָן שֶׁל יְפֵהפִיּוֹת הַגַּן.

סָבְתָא שֶׁלִּי תִּמְרַח שֶׁמֶן זַיִת עַל עוֹרָן וְתַחְלִיק

אַחַת אַחַת לַסִּירִים הַקּוֹסְמִיִּים בְּמִטְבָּחוֹ שֶׁל אֱלֹהִים.

סָבְתָא, מִתְחַשֵּׁק לִי לוֹמַר לָהּ, אֹרֶז הוּא צֶדֶף שֶׁהִתְכַּוֵּץ

וְאַתְּ נִפְלַטְתָּ כָּמוֹהוּ

מִיָּם חַיַּי.

חַוַאגַ'ה בְּיַאלִיק

יַלְדָּה עַרְבִיָּה שָׁרָה שִׁיר שֶׁל בְּיַאלִיק

וְצֵל כַּנְפֵי הָאוֹטוֹבּוּס מַשְׁחִיר אֶת עֲצֵי הַזַּיִת

בְּפִתּוּלֵי וָאדִי עַרַה.

אֵין אֵם, אֵין אָחוֹת וְעֵינֶיהָ מְגַלְגְּלוֹת

מֵעַפְעַף לְעַפְעַף אֶת רַמָּאוּת הַכּוֹכָבִים

שֶׁל חַוַאגַ'ה בְּיַאלִיק.

פַּעַם קָרָאתִי כִּי הַסִּימָן הָרִאשׁוֹן

הַמְּבַשֵּׂר אֶת כִּבְיוֹנוֹ הַקָּרֵב שֶׁל כּוֹכָב

הוּא נְפִיחוּת בּוֹלֶטֶת

וְהִתְאַדְּמוּת בַּאֲזוֹרִים הַחִיצוֹנִיִּים.

עַל הָרֵי שְׂפָתֶיהָ נִמְרַח שְׁטִיחַ אֹדֶם

וְעִקְּבֵי הַשִּׁיר נָקְשׁוּ דּוֹ, נָקְשׁוּ לָה.

מִילְיוֹנֵי שָׁנִים נִמְשֶׁכֶת הַהִתְמוֹטְטוּת עַד שֶׁנֶּהְפָּךְ הַכּוֹכָב

לְכַדּוּר מְלֻבָּן.

אֶת יִתְרַת הַחֹם הוּא מַקְרִין אֶל הֶחָלָל

שֶׁל בַּיִת לֹא גָּמוּר.

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנִּשְׂרְפָה בְּלַהֲבָהּ נִקְּדָה בְּזֵעָה אֶת הַגּוּפִיּוֹת

הַכְּחֻלּוֹת שֶׁל הַפּוֹעֲלִים

וְקוֹל תְּפִלּוֹתָיו הַנִּדָּחוֹת שֶׁל הַמּוּאַזִּין נִפְרַשׂ

כְּשָׁטִיחַ פָּרוּם עַל גַּבּוֹ שֶׁל חֲמוֹר

שֶׁנִּגְמַר לוֹ הַסּוּס.

בַּגְדַּד, פֶבְּרוּאָר 91

בָּרְחוֹבוֹת הַמֻּפְגָּזִים הָאֵלֶּה נִדְחֲפָה עֶגְלַת הַתִּינוֹק שֶׁלִּי.

נַעֲרוֹת בָּבֶל צָבְטוּ בִּלְחָיַי וְנוֹפְפוּ כַּפּוֹת תְּמָרִים

עַל פְּלוּמַת שְׂעָרִי הַבְּלוֹנְדִּינִי.

מָה שֶׁנִּשְׁאַר מֵאָז הִשְׁחִיר מְאוֹד,

כְּמוֹ בַּגְדַּד

כְּמוֹ עֶגְלַת הַתִּינוֹק שֶׁפִּנִּינוּ מִן הַמִּקְלָט

בִּימֵי הַהַמְתָּנָה שֶׁלִּפְנֵי מִלְחָמָה אַחֶרֶת.

הוֹ חִדֶּקֶל הוֹ פְּרָת, נַחֲשֵׁי הַתַּפְנוּקִים בַּמַּפָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל חַיַּי,

אֵיךְ הִשַּׁלְתֶּם עוֹר וִהְיִיתֶם לִצְפָעִים.

מתוך: גן-עדן לארז, הוצאת זמורה ביתן, 1996

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם