מתוך: דברי פרידה לעם

"[…] מתוך התחדשות האמונה ביכולתנו, בעבודתנו ובאחריותנו האישית
והלאומית, ביצענו בשלושת הדורות האחרונים מפעל אדירים מהפכני:
ליכדנו אבק-אדם מפוזר ונידח בכל רחבי הגולה
לגרעין פורה ומפרה של אומה מחודשת, מעצבת עתידה בידיה היא;
בנינו בעמל כפינו כפרים וערים במולדת הרוסה ומיותמת;
נטענו כרמים וייסדנו בתי חרושת;
הקימונו משק לאומי בכוח עבודתנו […]
חישלנו וטיפחנו כוח מזוין עברי […] משיב מלחמה שערה ושוחר שלום בלבו;
הפחנו רוח חיים בלשון קדומים משותקת ונטושה […]
ותרבות עברית עתיקה לבשה עוז נעורים;
לא היה כפלא הזה בתולדות העמים.
ובכוח מפעל חלוצי זה של התחדשות אדם ועם, עבודה ומשק, גבורה
ותרבות, זכינו בדורנו לקוממיות ישראל
ולאתחלתא דקיבוץ גלויות (=התחלה של קיבוץ הגלויות).
– – – – – –
אנו עם קטן וצנוע, אם כי לא מובטל ומתבטל, בעולם של מדיניות הכוח.
אבל היינו ונהיה גוי סגולה ועם עולם בממלכת הרוח והחזון,
ועוד נתכנו לנו עלילות משיחיות בימים יבואו.
לא זכינו במדינה מן ההפקר.
בנינו ובנותינו היקרים והנאמנים מסרו חייהם על תקומת ישראל.
נהיה ראויים לזכרם המקודש."

* דברים שנכתבו בתאריך א בטבת תשי"ד – 7 בדצמבר 1953, בתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך, הוצאת עם עובד, תשי"ח – 1958, עמ' 15 – 16.