דויד המלך מביא את עצמות שאול ויהונתן לקבורה בישראל / מן המדרש

"…ואף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא לדויד על שאול,
שלא נספד כהלכה והוא נקבר בחוצה לארץ,
היה דויד מתעצל בהספדו…
כיון שהגידו לו מעשים של רצפה בת איה…** אמר:
מה זו שהיא אישה כך עשתה לגמילות חסדים –
אני, שאני מלך – על אחת כמה וכמה!
מיד הלך לגמול חסד עמהם…***
מה עשה דוד?
עמד וכינס כל זקני ישראל וגדוליהם,
ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד,
ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו,
ונתנו אותם בתוך ארון המת ועברו את הירדן,
שנאמר: "ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו"…
"ויעשו כל אשר צוה המלך" (שמואל ב, כא 14) – ומה ציווה?
המלך ציווה להיות מעבירים ארונו של שאול בכל שבט ושבט,
והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול –
יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם
וגומלים חסד עם שאול ובניו,
כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים,
עד שבאו לארץ אחוזתו, לגבול ירושלים…

* מדרש במדבר רבה, פרשה ח סימן ד.
** על מעשה רצפה בת איה – שמואל ב, כא 10 – 11.
***המדרש נסמך על התיאור במקרא: "וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיִּקַּח אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל… וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל" (כא 12 – 13).