הגדת העצמאות
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול:
חכם מה הוא אומר? מה העדות והחוקים והמשפטים אשר עליהם בנויה מדינתנו? ואף אתה אמור לו מֵהִלְכוֹת המדינה: פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, שוקדת על פיתוח הארץ לכל תושביה, מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.
רשע מה הוא אומר? מה המדינה הזאת לכם? לכם ולא לו, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כָּפַר בעיקר. ואף אתה הַקְהֵה את שיניו ואמור לו: בעבור זה היא לנו ולא לו, כי אילו היה שם לא היה נגאל.
תם מה הוא אומר? מה זאת? ואמרת: בעלייה, עבודה והגנה כבשנו את הארץ והקמנו את המדינה.
ושאינו יודע לשאול, את פתח לו, שנאמר: וסיפרת את עלילות הגבורה לכל תושבי המדינה. תושבי המדינה – הוותיקים, כל תושבי המדינה – החדשים והוותיקים גם יחד.
והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, ואנו מתגוננים וניצלים מידם.
ויהי כאשר שמעו הערבים כי ניתנה לנו הארץ… ויאמרו: אנחנו הרבים והם המעטים, אנחנו ברכב ובפרשים והם בחוסר כול, הבה נעלה עליהם ונכריתם… ויארבו לנו בדרך ירושלים ובדרך עציון ובדרכי הגליל והנגב, ויירו בכל כלי רכב… ויניחו מוקשים… ויהי הרג רב… ודם רב נשפך.
ויזעקו אל הדגל כל בחור וטוב בישראל… ונאמר: הם בחיל ובכוח, הם ברכב ובפרשים, ואנחנו באמונתנו בצור ישראל ובשם אהבתנו את עמנו ואת ארצנו נלך, לנו הניצחון.
מעשה בל"ה בחורי פלמ"ח אשר יצאו באישון ליל להחיש נשק ותחמושת לנצורים אשר בגוש עציון, ויהי כאור הבוקר ויגלה אותם האויב… ויקיפו אותם סביב מאות חיילים חמושים וחגורים במיטב הנשק… ויהי כאשר לא אבו להיכנע לפניהם – ויתנפלו עליהם ותינטש המערכה… ויהי כאשר אזלה תחמושתם וכלה כוחם ויפלו בגבורה אחד אחד וַיְקַדְשׁוּ שם ישראל במותם.
וירדפו אנשינו אחר כנופיות האויב… ויהדפום אחור ויפילו בהם חללים לרוב ותהי בהלה ומהומה במחנה האויב וינוסו מפנינו עד שערי עריהם.
ויטילו הערבים מָצוֹר על ירושלים סביב, אין יוצא ואין בא, ויהי רעב כבד בעיר, לא לחם לאכול ולא מים לשתות ולא נשק להגן… ותצאנה שיירות להביא מזון ונשק לנצורים בחירוף נפש ובסכנה רבה… ויפלו רבים מן המגינים… ויכבשו מגיני ירושלים את כל שיאי ההרים, המעוזים והמשלטים החולשים על הדרך לירושלים… וייסלל כביש, הוא כביש הגבורה, ותהי רווחה לעיר.
והערבים ראו כי מגיננו הולכים מֵחַיִל אל חַיִל ויאחזום חִיל ורעדה וינוסו בבהלה גדולה מכל הכפרים והערים אשר בגבול מושב ישראל וייטשו את בתיהם ואת שדותיהם ואת רכושם ויצאו בנעריכם ובזקניהם אל מעבר לקווי האויב.
ויפלו ביד מגיננו עיר הכינרת טבריה ועיר הנמל הגדולה חיפה, ועיר ההר צפת, ועיר העמק בית שאן, וייכנעו ערי החוף יפו ועכו ועוד כפרים רבים לאין ספור אשר אספו לוחמינו…
וביום ה' באייר קמה מדינת ישראל וכל גבולה בידינו, ובעמדות ובמשלטים וביישובי המגן וביישובי הספר חגג כל עמנו את היום הגדול. דם ואש ותמרות עשן.
ויהי למחרת קום המדינה וייאספו עלינו צבאות שבעה עמים מעבר הירדן ומן הלבנון ומסוריה וממצרים ומעיראק ומסעודיה ומתימן, חַיִל כבד וגדול מאוד למעלה משלוש ריבוא, ולהם רכב ברזל ותותחים ואווירונים וספינות מלחמה ויאמרו לקום עלינו ולכלותינו.
שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו, שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם…"
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. http://www.acum.org.il