הלכות רבתי
מסכת ברכות דף א
מתניתין: מאימתי קורין את שמע בערבין?
משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה – דברי ר' אליעזר.
וחכמים אומרים: עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר.
גמ': תנו רבנן: מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבין?
משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות – דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן.
סימן לדבר, צאת הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים" (נחמיה ד, טו).
ואומר: "והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה" (שם שם, טז).
שמעינן השתא, דבין למתניתין ובין לברייתא, עונת קריאת שמע לרבנן – משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, דהיא שעת צאת הכוכבים, והכין הילכתא, דקיימא לן: יחיד ורבים – הלכה כרבים.
והאי דאקשינן דרבי אליעזר אדרבי אליעזר, דתניא: מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבין? משעה שקידש היום בערבי שבתות – דברי רבי אליעזר;
ותנן נמי במתניתין: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן – דברי רבי אליעזר לאו למימרא דהאי דקתני במתניתין: "משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן" – לרבי אליעזר בלחוד היא.
אלא, בין לרבי אליעזר בין רבנן הכי סבירא להו, דהא לא אפליגו רבנן עליה דרבי אליעזר אלא ב"עד סוף", דרבי אליעזר סבר: עד סוף האשמורה הראשונה, ורבנן סברי: עד חצות.
אבל ב"משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן" לא פליגי.
דאי לא סבירא להו לרבנן "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", אלא רבי אליעזר בלחוד הוא דסבירא ליה הכי – הוה להו לרבנן לאיפלוגי עליה ב"משעה" כדאפליגו עליה ב"עד סוף".
ומדלא אפליגו עליה אלא ב"עד סוף", שמעינן דבין לרבי אליעזר ובין לרבנן כולהו סבירא להו משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.
וכיון דסבירא ליה לרבי אליעזר בהדי רבנן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ואשכחינן ליה בברייתא דסבירא ליה משעה שקידש היום בערבי שבתות – אקשינן דידיה אדידיה. ופרקינן, תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר.
ולהאיך פירוקא בתרא דאמרינן, איבעית אימא סיפא רבי אליעזר, רישא לאו רבי אליעזר – ברירא מילתא דמשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן לרבנן בלחוד היא, ולאו רבי אליעזר.
הלכך, בין לפירוקא קמא בין לפירוקא בתרא, האי דקתני במתניתין: "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", איתא לרבנן. וכיון דאיתא לרבנן, עבדינן כוותייהו.