העם היהודי

"תיאור התפתחותו והתלכדותו של עם ישראל על פי המקרא משקף בכמה מובנים תהליך רגיל של התפתחות והתלכדות עם. משפחה אחת ניתקה מסביבתה הקודמת ושמרה על בדלותה מסביבתה החדשה. היא הקפידה על קשר המוצא המיוחד לה, התענפה לבתי אב ולשבטים, וסופה שהעמידה עם אחד בחייו ובגורלו. הדימוי העצמי של העם הזה היה מראשיתו דימוי של אחוות משפחה מורחבת. הסדר האידיאלי שאיוו לו נביאיו הוא סדר משפחות. כל יחיד מתפקד במשפחתו, בבית אביו, בשבטו ובעמו, ובאופן זה נגדר לו מקומו כפרט. ראויים לתשומת לב מיוחדת מבחינה זו דברי ספר במדבר: המפקד, סדר המחנה סביב אוהל מועד וברכת בלעם. כשהעם הוא עם – כל יחיד נמצא במקום המיוחד לו עם הציבור. משמתפרק הסדר וכל יחיד נע לעצמו, מופקר לתשוקותיו, לא עם לפנינו אלא ערב רב, אספסוף, המון. נביאי המקרא מזהירים מפני ההתפרקות, ומנהיגי העם נלחמים בה ביד קשה. העם הוא אם כן התאחדות המשפחות, בתי האב והשבטים על פי סדרם. עם זאת מוגדר מקומו של כל יחיד הגדרה נכונה ומלאה רק בתוך העם. הוא מהווה יחידת שייכות עליונה, שעל כן אחריות משפטית, אחריות מוסרית ואחריות היסטורית (הנוגעת לתודה ההמשכיות של קשר הדורות) – כל אלה מתבטאים בזיקת היחיד לעם."

* אליעזר שביד, היהודי הבודד והיהדות, ספריית אופקים – עם עובד, תשל"ה – 1975, עמ' 54. © כל הזכויות שמורות להוצאה.