השבת – ארמון בתוך הזמן
על האדם המבקש לחשוף את קדושת היום מוטלת המשימה לנטוש את הניכור הקיים במסחור הבוטה של החיים, ואת היותו לכוד בעול העמל והיגיעה. עליו לצעוד הרחק מהקולות הצורמים שבשאר הימים, ממתחים ומתאוות הרכישה… עליו להיפרד ממלאכתו, ולהבין שהעולם כבר נברא וישרוד גם ללא עזרת האדם. שישה ימים אנו נאבקים בעולם, וסוחטים רווח מן האדמה; בשבת אנו פונים אל הזרע הנצחי הנטוע בנפשנו… שישה ימים אנו מנסים להשתלט על העולם, וביום השביעי עלינו להשכיל לשלוט בעצמיותנו.
………………………………………………….
השבת אינה קיימת למען ימי החולין, ימי החולין קיימים למען השבת. השבת איננה מנגינת ביניים, היא פסגת החיים.
שלוש פעילויות אלוהיות מייחדות את היום השביעי: "וישבות מכל מלאכתו"; "ויברך אלוהים את יום השביעי"; "ויקדש אותו" (בראשית ב 2 – 3). לאיסור המלאכה מתווספות, אם כן, ברכת העונג ונעימת הקדושה. לא רק ידי האדם משבחות את היום, אף לשונו ונשמתו אומרת תהילה. בשבת האדם אינו נוהג כמנהגו בימי החול. דרכי מחשבתו משתנות, ועליו להימנע מהרהורי מסחר ומלאכה.
…………………………………………………….
מה יש באור היום השביעי שזוהר כל כך? מה בו כה יקר עד כי הלבבות הולכים שבי אחריו? האם הסיבה היא שהיום השביעי הוא מעין מכרה? מכרה ממנו שואבת הרוח את החומרים היקרים שישמשו לבניית הארמון שבזמן?
ומהו ארמון זה? ארמון זה הוא המימד אשר בו האדם ישכון ביחד עם האלוהות; מימד בו האדם ישאף לחשוף את הנוכחות האלוהית. והיכן תימצא נוכחות אלוהית זו? אין תכונה משותפת בין עולם המרחב לבין מהות האלוהים. אין די חירות בפסגת ההר; אין די הוד והדר בדממת הים. לעומת זאת, אלוהים נוכח בזמן, כי הזמן הוא הנצח במסווה.
……………………………………………………
אלוהים העניק לאדם את האוצר היקר ביותר הקיים בארמון שבשמים – את השבת…
מתוך:אברהם יהושע השל, השבת, תרגם מאנגלית: אלכסנדר אבן-חן, הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשס"ג -2003, עמ' 33 – 38 (בהשמטת הערות שוליים).