ידידיה האיסי (מחזה), תרל"ג – 1873

על הצלחתו של שמעון בן שטח במאבקו בצדוקים.

שמעון בו שטח לנציב אנטיפטר:
"…אכן אדוני, הגידה נא לי,
איפה צדוקים שופטים בארץ?
הן זה ימים רבים, עוד בימי ינאי,
הדפתים לאטי אחדים אחדים,
בושים, נכלמים, ובנפש נענה,
מבית משפטנו של שבעים ואחד (=הסנהדרין),
ומאז ועד עתה בכל שערינו,
אך זקנים פרושים יושבים לכיסא (=על כס הדיין),
אף גם בבתי חניכי הילדים (=בתי ספר, בתי מדרש)
פעולתי ומשושי בכל מושבותינו
ששמה ישלחו גם צדוקים צעיריהם,
מי יורה דעה לרבבות טַפֵּנוּ (=ילדינו הרכים)?
חכמי הפרושים שמה ידרושו
בתורת אל עליון, מפורש וְשׁוּם שכל,
וצדוקי בל יהין (=לא יעז) לגשת להורות…"