מחברות עמנואל

שישים שנות חיים, תחושה של קרבת המוות וטלטלה לנוכח מותו של אדם מוכר וצעיר יותר – כל אלו מאיימים על דמות הגיבור-המשורר בפתיחה למחברת האחרונה במחברות עמנואל. הוא עורך חשבון נפש, קורא באימה, ומתגלה לו "דניאל איש חמודות" – מדריכו במסע בעולמות העליונים. "מחברת התופת והעדן" של עמנואל הרומי מושפעת מהקומדיה האלוהית לדאנטה, אך עניינו של המשורר תחום בבני עמו היהודים, והוא מאכלס את העולמות העליונים בדמויות מההיסטוריה של העם היהודי מאז המקרא עד לבני קהילתו, למכריו ולמשפחתו. אחר מסמיך דניאל איש חמודות את דמות עמנואל להודיע לבני דורו כל הדברים שראה. דניאל נעלם, ועוד המשורר תר אחריו בעומק הסערה, הוא מקיץ משנתו.

מחברות עמנואל לעמנואל הצפרוני (הידוע בכינויו: עמנואל הרומי) זכה להצלחה מאז נכתב באיטליה בראשית המאה ה-14, וזאת בשל המזיגה הנאה של סגנון כתיבה שנון עתיר צחצחות לשון, שפע הסוגות שבו ומגוון תכניו – הומוריסטים, עסיסיים ואף גסים, ובשל פתיחותו לתרבות האיטלקית בת-זמנו מבלי לזנוח את המורשת היהודית.

ההקשר ההיסטורי

עמנואל בן שלמה הצפרוני נולד ברומא ב-1261 לערך למשפחה מכובדת, והיא הקנתה לו השכלה ראויה. אף רעייתו המיוחסת עודדה את לימודיו. כך רכש השכלה רחבה במקצועות היהדות וגם בחשבון, באסטרונומיה ובאסטרולוגיה, בדקדוק, בשירת משוררי ספרד ובהגותם וכן בכתבי אריסטו ובספרות האיטלקית בת-זמנו. בפרט הושפע עמנואל מכתבי דאנטה אליגיירי (אף הועלתה סברה שהשניים הכירו). לפרנסתו שימש ככל הנראה מזכיר בקהילת רומא, ועסק בעיקר בכתיבת איגרות. עוד נראה שהתפרנס ממלאכת השירה ומהוראתה.

עמנואל התרועע עם גדולי דורו, וחי חיי נוחות. כשהיה בערך בן 35, הפסיד את כל רכושו בשל ערבות לחבר. כדי לחמוק מנושיו עזב את רומא, ונדד בערים שונות בצפון איטליה ובמרכזה בחיפוש אחר נדיבים. בשנת 1328 הוזמן עמנואל לפרמו, לשהות בביתו של פטרון, ושם ערך את מבחר יצירותיו לכדי ספר בשם מחברות עמנואל. פרט ליצירה זו כתב ספר שלא הגיע לידינו (ככל הנראה בשם מגדל עז) שעסק בביאור צורת האותיות; ספר בשם אבן בחן, שעניינו דקדוק הלשון, ובעיקר עסק בפירוש כל ספרי המקרא (למעט נביאים ראשונים, תרי עשר, עזרא ונחמיה). עמנואל נפטר לפני שנת 1336.

רעיונות מרכזיים

הספר מחברות עמנואל כתוב בפרוזה חרוזה, מליצית ומקושטת, השזורה ביותר מ-300 שירים שקולים. בספר יש 28 פרקים (מחברות), המאוחדים רק בשתי דמויות קבועות – כל זאת במתכונת סוגת המחברות (המקאמות), ובהשפעת ספר תחכמוני ליהודה אלחריזי. הדמויות הן "עמנואל" – דמות המשורר-הגיבור המוכשר, הרברבן וחובב הנשים ו"השר" – נדיב אוהב שירה, חברו ומעריצו של הגיבור, המשדל אותו להוסיף ליצור. למסגרת השיחה בין שתי הדמויות הללו יצק המחבר טקסטים שונים שכתב בחייו: נובלות קצרות, מכתמים ושירים (בהם, ככל הנראה לראשונה בספרות העברית, סונטות רבות, בהשפעת הספרות האיטלקית); הלצות, חידודי לשון, ניבולי פה וגידוף, בצד קינות ודברי מוסר וחוכמה. נושאי הספר אף הם מגוונים, ובולטים בהם הנושאים – הנשים, האהבה והחשק. עמנואל מביא מהתלות כגון מעשה פיתוי נזירה המסתיים באסון (מחברת ג), ומצייר בפנינו בצבעוניות עזה את האישה הטובה והרעה, את האישה הכעורה והיפה, את הנדמית לו כמלאך משמים ואת היצרית – כולל הזונה השמחה במקצועה – על גופה המפתה; ואף את החושק הנשבה כולו בקסמי אהובתו: "נפשי תלויה בעגיל אוזניך".

עוד נושאים עיקריים ביצירה הם "הזמן" הרע, המתאנה לאדם בעולם הזה, וכליו הפוגעים באדם: העוני והזִקנה; ובסופו המוות. במחברות רבות יש אמירות של חוכמת חיים, והחוכמה (כולל תהילת חכמים) מוצגת כמענה למוות: האדם מוצא בה את תענוג הנשמות, מתקרב אל האלוהים, וביצירתו הוא עשוי אף לקנות לעצמו חיי נצח. היצירה שייכת לספרות החול, אולם יש בה גם פן יהודי-לאומי בהתייחסות לפרעות ביהודים ובהזכרת הציפייה למשיח, ופן חברתי הניכר בביטויי חמלה לענות העני, היתום והאלמנה ולסבל האדם בכלל.

המחברת האחרונה הקרויה "מחברת התופת והעדן" שונה משאר המחברות בסגנונה, בגיבוריה ובכך שאין בה שירים כלל. היא כתובה בהשפעת הקומדיה האלוהית לדאנטה, ומביאה את סיפור עלייתו של המשורר לגן העדן ולגיהינום בלוויית דניאל איש חמודות (שאפשר שהוא דמות דאנטה עצמה).

השפעת היצירה והתקבלותה

מאז נכתב הספר מחברות עמנואל, הוא זכה להצלחה רבה, כפי שניכר מכתבי היד הרבים שזכה להם, ומהעובדה שהוא נמנה עם הספרים העבריים הראשונים שהובאו לדפוס: שונצינו הדפיסו בברישא בשנת 1492, ובנו הדפיסו בקושטאנטינא ב-1535. אף על פי כן, קמו לספר גם מתנגדים בשל ההלצות וניבולי הפה. רבי יוסף קארו למשל, אסר בשולחן ערוך לקרוא בו. בשנת 1972 עיבד דן אלמגור קטעים מהספר למחזה, וב-1976 עובד המחזה לשלוש תכניות טלוויזיה בשם בערוגות החשק. בכמה ערים בישראל קראו רחובות על שם עמנואל הרומי.

קישורים ומקורות

ברגמן, ד' (תשמ"ט). "הסונט הקלאסי: עמנואל הרומי ופטררקה". בתוך דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, חטיבה ג, כרך ראשון, עמ' 298–302.

טשרניחובסקי, ש' (תרפ"ה). עמנואל הרומי. ברלין: אשכול. מתוך הספר בתוך פרויקט בן יהודה.

עמנואל בן שלמה, הרומי (תשי"ז). מחברות עמנואל הרומי (מותקנות על פי כתבי יד ודפוסים ראשונים עם מבוא, פירוש, מקורות, נספחות ומפתחות מאת ד' ירדן). ירושלים: מוסד ביאליק.

עמנואל הרומי. "מחברות עמנואל". בתוך פרויקט בן יהודה.