מקורות לא אכזב

"שני כוחות ניתנו לנו: זיכרון ושכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם.
אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו?
היינו כורעים תחת משא הזיכרונות. היינו נעשים עבדים לזיכרוננו, לאבות אבותינו.
קלסר פנינו לא היה אז אלא העתקה של דורות עברו.
ואילו הייתה השכחה משתלטת בנו כליל – כלום היה עוד מקום לתרבות,
למדע, להכרה עצמית, לחיי נפש?
[…] לולא נשתמרו בזיכרון האנושיות דברים יקרי ערך, מגמות נעלות,
זכר תקופות פריחה ומאמצי חירות וגבורה,
לא הייתה אפשרית כל תנועה מהפכנית, היינו נְמַקִים בדַלוּתֵנוּ בבַעֲרוּתֵנוּ, עַבְדֵי עולם.
דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות.
הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש שהוא נאחז במסורת הקיימת ומוסיף עליה,
ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחֲלוּדָתָן,
מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.
אם יש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד,
שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות,
האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו?
השנה היהודית זרועה ימים אשר אין כמותם לעומק בחיי כל עם.
האם מעניינה או מתפקידה של תנועת הפועלים העברית לבזבז את הכוחות האצורים בהם?
– – – – –

* המאמר התפרסם בעיתון דבר בתאריך י"ד באב תרצ"ד – 1934.