משה

"…כשאני קורא את ההגדה בליל פסח ורוחו של משה בן עמרם –
זה גיבור הגיבורים, הניצב כעַמוּד אור על מפתן ההיסטוריה שלנו –
מרחפת לפני ומרוממת אותי ל'עולם העליון',
איני חש כלל באותה שעה לכל אותן השאלות והספקות,
שחכמי אומות העולם מונים אותנו בהם:
אם באמת היה האיש משה במציאוּת,
אם באמת חי ופעל באופן מתאים לְמַה שמקובל באומתנו,
אם באמת היה הוא מושיעם של ישראל ונותן התורה הזאת
בצורה שנשתמרה בידינו, וכדומה מן השאלות;
אלא מבטל אני בלבי כל אלה בבת אחת בתשובה פשוטה וקצרה:
זה משה האיש הקדמון, שאתם מבקשים לברר מציאוּתו ומהוּתו,
אינו עניין אלא למלומדים שכמותכם, אבל אנו יש לנו משה אחר,
משה שלנו, זה שצורתו קבועה בלב עמנו מדור דור
השפעתו על חיינו הלאומיים לא פסקה מימי קדם ועד עתה.
ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם.
כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור,
שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה,
לא יִגָרַע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל,
זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני,
אלא אלפי שנה בכל ה'מִדְבָּרוֹת', שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה.
וכשם שמציאותו של משה זה אינה מוטלת בספק אצלי,
כך גם מהותו ברורה לי ואינה עלולה להשתנות על ידי שום 'מציאה' אַרכיאוֹלוֹגית…"

*אחד העם, על פרשת דרכים – מבחר מאמרים, מבואר בידי ד"ר ירמיהו פרנקל, דביר, תשכ"ח – 1968, עמ' רח-רט.