מתוך: טוב לי – אני יתום!

"מיום שעמדתי על דעתי אינני זוכר מתי הייתי חשוב כמו שאני חשוב עכשיו.
ומה החשיבות שלי? אבי, פייסי החזן, הלא יודעים אתם, מת ביום ראשון של שבועות,
ואני נהייתי יתום. מהיום הראשון שאחרי שבועות התחלנו לומר 'קדיש' –
אני ואליה אחי. הוא שלימד אותי לומר 'קדיש'…
מזל טוב! אני כבר יודע את הקדיש כולו בעל פה…
בבית הכנסת אני עומד על ספסל ויורה את הקדיש כמו שד משחת.
גם קול יפה יש לי, ירושה מאבי, סופרנו אמיתי.
כל הנערים מקיפים אותי ומקנאים בי…
ומפני שאומר אני קדיש בבוקר ובערב… אני חופשי.
כל היום אני ליד הנהר, או דג דגים או מתרחץ.
דגים למדתי לדוג בעצמי. אם תרצו, אוכל ללמד גם אתכם…
איך נודע לו לאחי אליה שאני דג דגים – אינני יודע.
הוא כמעט תלש לי אוזן בגלל הדגים.
מזל שפסיה השמנה, שכנתנו, ראתה את זה… 'ככה מכים יתום?'
אחי אליה התבייש והניח לאוזני.
הכול נחלצים להגן עלי. טוב לי – אני יתום…"

* שלום עליכם, סיפורי מוטל בן פייסי החזן, תרגם מיידיש: אברהם יבין, הוצאת עם עובד, תש"ס – 2000, סיפור שני, עמ' 24-22. בתרגום המקורי של י"ד ברקוביץ נקרא סיפור זה בשם: "אַשְׁרַי, יתום אני!"
© כל הזכויות שמורות להוצאה.