מתוך: שיבת ציון

"בתולדותינו ידועים שלושה מאורעות מרכזיים של שיבת ציון.
אחד מהם והראשון בהם שהוא, לפי המסורת, פתח את ההיסטוריה היהודית
וזיכרונו נחוג זה שלושת אלפי ושלוש מאות שנה בכל קצווי תבל,
בכל מקום שבו נמצא לפחות מניין יהודים או אפילו יהודי בודד –
זוהי שיבת ציון לאחר יציאת המצרים.
המאורע השני – שיבת ציון מבבל לפני כאלפיים וחמש מאות שנה,
שפתח פרק חדש בתולדות היהדות,
והשלישי – שיבת ציון בדורותינו, שהביאה לחידושה של ישראל הריבונית
ולקיבוץ גלויות, שלא היה דוגמתו מאז היינו לעם.
…………………………………………………………..
תולדות עם ישראל מראשיתו ועד ימינו הן יחידות במינן,
ואין להן, כמדומה לי, דוגמה בכל ההיסטוריה האנושית.
אולם החוקים החלים על כל עם חלים גם עלינו,
ואחד החוקים האלה הוא שמאורעות בינלאומיים ונסיבות גיאופוליטיות
משפיעים ולפעמים אף מכריעים בגורל העם – בגורל עמנו כמו בגורל עמים אחרים.
אבל רק רצון העם, חוסנו הפנימי, מאמציו ורוחו מסוגלים להעמידו ברשות עצמו.
…………………………………………………………….
כשם שמלחמת העולם הראשונה בימינו הייתה גורם להצהרת בלפור,
כך גרמו מלחמות פרס ומדי נגד בבל להצהרת כורש…"

* דוד בן גוריון, "שיבת ציון", בתוך: עיונים בתנ"ך, הוצאת עם עובד, תשל"ו – 1976, עמ' 209 – 214.