עוגב רחל

ואלה דברי רחל בבוא לאזניה כי שמה נזכר לתהלה במכתבי העתים:

אוֹי לִי תֹאמַר נַפְשִׁי, כִּי מַר לִי מַר,

טָפַח רוּחִי עָלַיוָאֶתְיַמָּר.

שָׁמַעְתִּי קוֹל אוֹמֵר: שִׁירֵךְ נִשְׁמָר,

מִי כְמוֹתֵךְ רָחֵל לוֹמֶדֶת שִׁיר?

רוּחִי יָשִׁיב אֵלַי: רֵיחִי נָמַר,

גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, עוֹרִי סָמַר,

טַעְמִי לֹא עָמַד בִּי, כַּרְמִי זֻמַּר,

מִכְּלִמּוֹת אֶפְחָד,  לֹא עוֹד אָשִׁיר.

אֶפְנֶה צָפוֹן דָּרוֹם קֵדְמָה וָיָמָּה.

דַּעַת נָשִׁים קַלָּה, לָזֹאת הוּרָמָה.

אַחַר כַּמָה שָׁנִים, הֵן עַתָּה לָמָּה

יִזְכֹּר מִכֶּלֶב מֵת כָּל-עִיר כָּל-פֶּלֶךְ?

הִנֵּה הָעֵד יָעִיד תּוֹשָׁב וָהֵלֶךְ

אֵין חָכְמָה לָאִשָּׁה כִּי אִם בַּפֶּלֶךְ.

 ה'תר"ז, 1847

ראה זה חדש הוא

אִם בָאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת

מִבְחַר נְשֵׁי תֵבֵל לְאוֹת תִּהְיֶינָה

אִם תָּהֳלָה הוּשַׂם וְשַׁל בָּהֵנָּה

מִי זֹאת לְעֻמָּתָן תְּהִי נִצֶּבֶת?

לֹא יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְחַזֵּק בֶּדֶק

כִּי אִם דְּרֹש שָׁלוֹם וְלִשְׁפֹּט צֶדֶק

הִנֵּה דְבוֹרָה שׁוֹפְטָה הָיָתָה

לֹא אֶעֱשֶׁה עוֹלָה וְלֹא יָאָתָה.

שֶׁבַח תְּהִלָּה עִם יְקָר תִּפְאֶרֶת

אַף הִיא בְּכָל שָׁנָה בְּשֵׁם נִזְכֶּרֶת

לָכֵן לְרֹאשׁ נָשִׁים תְּהִי כוֹתֶרֶת. –

שָׁאוֹל יִשְׁאֲלוּ בְּאָבֵל לָמָּה?

כִּי אֵשְׁבָה דוּמָם כְּמוֹ אַחְלָמָה –

מַה-תַּעֲשֶׂה רִמָּה! כְּרָחֵל נֶאְלָמָה!

ה'תרי"ט, 1859

אנסה אך הפעם

אֲנַסֶּה אַךְ הַפַּעַם

   אִם אוּכַל לָשִׁיר

   מֵאֵצֶל הַסִּיר

   רָחַקְתִּי מֵרֹב זַעַם:

מָאַסְתִּי הוֹן וָהֶבֶל

   וְלָצֵאת מִסֵּבֶל

   יִכּוֹנוּ רַגְלַי

   צוּרִי יִגְמֹל עָלַי:

בִּרְכוֹתָיו יִרְעֲפוּן

   אֶל טוּב הַצָּפוּן

   אֲקַוֶּה אֶל הַחֶבֶל

   הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים

      מַתִּיר אֲסוּרִים

      יַתִּיר לִי מִכָּל-חֶבֶל.

וּבְיוֹם מִיתָתִי     הוּא יוֹם שִׂמְחָתִי

בִּמְקוֹם קִינָה     גִּילָה רִנָּה

וּתְמוּר שַׂקִּים     לִבְשׁוּ נָאִים

גַּם אֶל מָחוֹל      מָחוֹל אֶמְחוֹל

כִּי גֵּרוּשַׁי           הֵם נִשּׂוּאָי

ראש חדש אייר תרכ"ו

*

עַד לֹא זָקַנְתִּי, עֵת לֹא יָשַׁנְתִּי

הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לֵאמֹר  שִׁירָה.

עִם לָבָן גַּרְתִּי, לָכֵן אֵחַרְתִּי

אָמוֹר אָמַרְתִּי, תִּכְלֶה צָרָה.

בָּחוֹן בָּחַנְתִּי, סִפְרִי טָמַנְתִּי

הָעֵט צָפַנְתִּי, לֵאמֹר סוּרָה.

אָמְנָם רָאִיתִי, לַשָּׁוְא צִפִּיתִי

עֵת כִּי חָזִיתִי, דּוֹבֵר סָרָה.

גַּם כִּי עָנִיתִי, יוֹם יוֹם אִוִּיתִי

קַוֹּה קִוִּיתִי, מֵאֵל עֶזְרָה:

ה'תר'כ"א, 1861

*

מַה-כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל

אֶשְׁכֹּן עָפָר כְּזוֹחֵל

אוֹ דוּמִיָּה כְּרָחֵל

אֵין בִּי חֵפֶץ בְּשִׁירָה:

 

עֵת כִּי תָבוֹא בְּשׂוֹרָה

כִּי מִצָּרָה לְשָׂשׂוֹן

כִּי מִכָּל-עַם וְלָשׁוֹן

נִשָּׂא דֶגֶל לְנַחְשׁוֹן;

 

אָז אוֹחִילָה לְרַנֵּן

אֶל הַבּוֹרֵא לְחַנֵּן

בֵּית קָדְשֵׁנוּ לְכוֹנֵן

 

אָז נָעוּפָה כְּיוֹנִים

בַּחוּרִים עִם זְקֵנִים

כִּימֵי קֶדֶם דְּשֵׁנִים:

 

עוד ינוביון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

כ"ו אלול בשנת וינערו "רשעים" ממנה, רמה אני בחיי קל וחומר במיתתי.

 

באדיבות פרויקט בן-יהודה