על הניגון
דע, כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד
לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם,
כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד, שהיא צריכה לאכלו.
… ולפי העשבים והמקום שרועה שם – כן יש לו ניגון.
כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר,
… ומשירת העשבים נעשה ניגון של הרועה.
……………………………….
כי תיכף כשהיה בעולם רועה… – היה תיכף כלי זמר…
ועל כן דויד המלך, עליו השלום, שהיה "יודע נגן" (שמואל א, טז 18)
על כן היה רועה…
… וזה בבחינת "מכנף הארץ זמרת שמענו" (ישעיה כד 16), היינו:
שזמירות וניגונים יוצאים מכנף הארץ,
כי על ידי העשבים הגדלים בארץ נעשה ניגון…
ועל ידי שהרועה יודע הניגון – …הוא נותן כוח בעשבים,
ואזי יש לבהמות לאכול.
וזה בבחינת "הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע" (שיר השירים ב 12),
היינו שהניצנים גדלים בארץ על ידי הזמר והניגון…
ליקוטי מוהר"ן, תניינא (=חלק ב), סימן סג.
דברים אלו של ר' נחמן היו הבסיס לשיר "שירת העשבים" שכתבה והלחינה נעמי שמר.
דברים אלו הם מדרש של ר' נחמן מברסלב על פסוק מספר בראשית (ד 20), העוסק בצאצאיהם של אדם וחוה ומציג את יבל, "אבי יושב אוהל ומקנה", ואת אחיו יובל, שהיה "אבי כל תופש כינור ועוגב" – היינו: שני אחים, שאחד מהם היה רועה והשני עסק בנגינה – ומכאן מסיק ר' נחמן על הקשר ההדוק שבין שני העיסוקים – רעיית צאן ונגינה – ואף מוצא לכך עוד הוכחות בתנ"ך, כגון – דויד המלך.