על חינוך ילדים בספר חסידים

‏"החכם‎ ‎נכנס‎ ‎בבית‎ ‎יהודי‎ ‎צדיק
והיו‎ ‎לאותו‎ ‎צדיק‎ ‎ילדים‎ ‎קטנים.‏
והיו‎ ‎הילדים‎ ‎אומרים: 'בן‎ ‎הזונה, תן‎ ‎לנו‎ ‎זה‎ ‎וזה' – והיה‎ ‎הצדיק‎ ‎שוחק (=צוחק).‏
אמר לו החכם: ילדים‎ ‎שכבר‎ ‎יודעים‎ ‎מהו‎ ‎בן‎ ‎הזונה -‏
אם‎ ‎יחרפו‎ ‎או‎ ‎יקללו‎ ‎את‎ ‎אביהם‎ ‎ואמם,נחשב‎ ‎להם‎ ‎לעוון.‏
ואף על פי שהאב‎ ‎והאם‎ ‎אינם‎ ‎חוששים -‏
אין‎ ‎מניחים‎ ‎להם(=לילדים) לחרפם‎ ‎או‎ ‎לקללם‎ ‎או‎ ‎להכותם."‏

‏"אחד‎ ‎זקן‎ ‎נכנס‎ ‎בבית‎ ‎אחד.‏
שמע‎ ‎שבנו‎ ‎של‎ ‎בעל‎ ‎הבית‎ ‎אמר‎ ‎לאביו: 'בן הזונה', והכהו‎ ‎אביו‎ ‎על‎ ‎זה.‏
והיה‎ ‎בן‎ ‎ארבע‎ ‎שנים‎ ‎הילד,‏‎ ‎והיה‎ ‎הילד‎ ‎מחלל‎ ‎שבת‎ ‎ולא‎ ‎אמר‎ ‎לו‎ ‎‏[אביו] דבר.‏
אמר לו הזקן: 'למה‎ ‎אתה‎ ‎מקפיד‎ ‎על‎ ‎זה‎ ‎שקרא‎ ‎לך בן הזונה?‏
אם אין בודעת – שאינו יודע מה בן הזונה- למה קשה לך?‏
ואם יש בו דעת- מהמזיק, [הרי] הוא מחרף (=מקלל) את עצמו.‏
ואם ישב ודעת- היה לך למנעו מלחלל השבת.‏
כי אם יש בו דעת להבחין מה בן הזונה -‏
כך יש בו דעת להבחין שלא יחלל השבת.'"‏

ספר חסידים עם מקורות, ציונים ופירושים מאת ראובן מרגליות, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ז – 1957, סימן תקמג, תתסג.