עקבות המשיח

"מָשִׁיחַ לֹא בָא עוֹד, לֹא קָרְבָה גְּאֻלָּתֵנוּ,
לֹא מָשַׁךְ עוֹד הַיֹּבֵל בְּרֹאשׁ הַר הַזֵּתִים,
הֲלֹא כָלְתָה הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה מִכִּיסֵנוּ
עִם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף וְכֻלָּנוּ כַמֵּתִים.
וְכֵן כָּל הָעֲתִידוֹת קָמוּ וָבָאוּ,
שֶׁהִגִּידוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים נִיבָּאוּ,
הֲדִבֵּר פִּיהֶם שָׁוְא וּכְזָבִים הֵפִיחַ,
כִּי מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ לָבֹא מָשִׁיחַ?

מָשִׁיחַ לֹא בָא עוֹד, טֶרֶם נִרְאָה בָאָרֶץ,
וַאֲנַחְנוּ כְבָר הִנֶּנּוּ לִקְרָאתוֹ נְכוֹנִים.
נֶחְפַּזְנוּ לְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וַנָּרֶץ
דְּבָרֵינוּ בְּ"הַמֵּלִיץ" וּבְיֶתֶר הָעִתּוֹנִים,
כִּי בָאָה שְׁנַת גְאֻלִּים רִחֲמָנוּ אֱלֹהֵינוּ
בִּידֵי שְׁנֵי אַלּוּפִים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.
יְשׁוּעוֹת מֵרָחוֹק כָּל אֶחָד הֵרִיחַ –
וּמָשִׁיחַ לֹא בָא עוֹד, טֶרֶם יָבֹא מָשִׁיחַ…"

* שיר זה – ובו שבעה בתים – התפרסם לראשונה בשנת תרנ"ו – 1896, אך ביאליק עצמו לא כלל אותו בקובצי שיריו, ככל הנראה משום שהיה זה שיר סטירי אקטואלי. השיר מבוסס על רעיון המשיח ולועג לתופעות שרווחו בציבור היהודי באותן שנים, ובכלל זה כתיבה שופעת וספקולטיבית על הגאולה הממשמשת ובאה ועל פעילותה הקולנית אך הבלתי יעילה של תנועת חיבת ציון, ועוד. בציטוט מופיעים שני בתי השיר הראשונים.

"לא משך עוד היבל בראש הר הזתים" – לא תקעו עדיין בשופר להודיע על הגאולה, וזאת לפי התיאור במעמד הר סיני (שמות יט 13).
"הלא כלתה הפרוטה האחרונה מכיסנו" – לפי אחד ממדרשי חז"ל, עתיד המשיח לבוא כאשר "תכלה פרוטה מן הכיס" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צח, עמ' א).
"כי מדוע בושש לבא משיח?" – וזאת על פי המסופר בספר שמות (לב 1): "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר".
"המליץ" – עיתון עברי ברוסיה באותם ימים, שהיה לביטאונה של ההשכלה היהודית במזרח אירופה, עודד את היצירה העברית והפיץ את רעיון התחייה הלאומית.