פנואל

בָּעֶרֶב יָצָא מִן הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר שָׁב צוֹלֵעַ עַל יָרֵךְ.
וְאִישׁ לֹא הָיָה עִמָּדוֹ כָּל אוֹתוֹ לָיְלָה אָרֹךְ וְאָפֵל.
בַּבֹּקֶר חַיָּב הָיָה לְקַבֵּל פְּנֵי אָחִיו, שָׂרָהּ שֶׁל שֵׂעִיר, הַדָּגוּל,
עִם אַרְבַּע-מֵאוֹת אֲנָשָׁיו, חֲמוּשִׁים כֻּלָּם בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית;
גְּבָרִים קְשׁוּחִים מִיַּרְכְּתֵי מִדְבַּר-הַסְּלָעִים הַנִּשְׁמָעִים
לִפְקֻדַּת-אֲדוֹנָם לְכָל פְּקֻדַּת-אֲדוֹנָם.
כַּמְסֻפָּר נֶאֱבָק בַּלַּיְלָה הָאָרֹךְ, הָאָפֵל, עִם מַלְאָךְ-הָאֱלֹהִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עִם חֶרְדוֹתָיו נֶאֱבָק. וְכַאֲשֶׁר זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ,
צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ נִצַּב בְּרֹאשׁ חֲבוּרַת נְשׁוֹתָיו וְטַפּוֹ,
לְקַבֵּל פָנַי אָחִיו: שְׂפָתָיו קְמוּצוֹת, עֵינָיו עֲיֵפוֹת וְקֶמֶט חָדָשׁ, אֲנָכִי,
מַעֲמִיק בְּמִצְחוֹ.

מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה – אנתולוגיה, הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשס"ו – 2005, עמ' 132. © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. http://www.acum.ac.il