פרשנות התלמוד
תלמוד בבלי בבא קמא כ.
א"ל רב חסדא לרמי בר חמא:
לא הוית גבן באורתא בתחומא דאיבעיא לן מילי מעלייתא.
אמר מאי מילי מעלייתא?
א"ל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך?
היכי דמי
אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר
אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר זה נהנה וזה חסר
לא צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר
מאי?
מצי אמר ליה מאי חסרתיך או דלמא מצי אמר הא איתהנית
פירוש רש"י
בתחומא – לא היית קרוב אצלנו שתוכל לבא. ל"א בתחומא בבית המדרש. ראשון שמעתי: ה"ג אי נימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר. דלא עביד למיגר זה שדר באותה חצר אינו עשוי לשכור חצרות לפי שמצויין לו בתים להשאיל או יש לו בית אחר:
זה לא נהנה – דהא שכיחי ליה בתים בחנם:
וזה לא חסר – דהא לא קיימא לאגרא ופשיטא דפטור:
זה נהנה – שהרי היה לו לשכור בית אחר:
וזה חסר – דחצרו קיימא להשכיר והוה מוגר לאחריני:
דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר – דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר:
מאי חסרתיך – הא בלאו הכי לא מוגרת:
הא איתהנית – דאי לאו חצר דידי הות אוגר אחריני:
פירוש בעלי התוספות
הא איתהנית. אפילו למ"ד בפ"ק דב"ב (דף יב:) כופין אותו על מדת סדום ויהבינן ליה אחד מצרא שאני הכא שהיה יכול למונעו מתחילה מלדור בביתו ולמ"ד התם מעלינן ליה כנכסי דבר מוריון משום דדמי למונע חבירו מתחילה לדור בביתו אבל הכא כבר דר. ואם תאמר ההוא דתחב לו חבירו בבית הבליעה דריש אלו נערות (כתובות דף ל:) אמאי חייב האוכל זה נהנה וזה לא חסר הוא שאם היה מחזיר היתה נמאסת ואין שוה כלום וי"ל דלא דמי הואיל ונהנה מחמת החסרון שהיה מתחילה מידי דהוי אהא דתנן מתוך הרחבה משלם מה שנהנית דאלעיסה לא מחייב דהוי שן ברה"'ר אלא אהנאת מעיו מחייב אע"פ שאם מחזירו אין שוה כלום:
פירוש רבנו חננאל
הא דאמר ליה רב חסדא לרמי בר חמא להוית גבן באורתא וכו' דברים פשוטין הן. חצר דלא קיימא לאגר וגברא דלא עביד למיגר פטור דהא זה לא נהנה שכן כל מקום ששוכן אינו נותן שכר מפני שהוא חשוב ונשוא פנים ומבקשים הכל לדור אצלם בלא שכירות. וזה לא חיסר שאינה עומדת לשכירות.
חידושי הרשב"א
אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר האי זה נהנה וזה חסר הוא. וא"ת מה חסרו והלא לא בא להשכירו לאחרים. וי"ל חסרו שכל שאחרים רואין שזה דר שם אין באין להשכירו.