קמשונים

עַל מַעֲרֻמַּיִךְ חוֹגֵג יוֹם לָבָן,

אַתְּ הַדַּלָּה וְהָעֲשִׁירָה כֹּה,

נֵד הָרִים קָפָא,

שָׁקוּף כַּחֲזוֹן תַּעְתּוּעִים,

אֶל הָאֹפֶק דָּבֵק.

צָהֳרַיִם. מֶרְחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ מִשְׁתַּלְהֲבִים

וּלְשַׁדֵּךְ כָּלִיל מִתְלַהְלֵהַּ וְעוֹלֶה

מוּל הַשָּׁמַיִם הַלְּבָנִים,

כְּמָסָךְ לֹא יִפָּסֵק

נִמְשָׁךְ וְרוֹעֵד.

בְּתוֹךְ הַמִּישׁוֹר

גִּבְעָה תֵּרוֹם כְּשַׁד עָגֹל

וּלְרֹאשָׁהּ קֶבֶר לָבָן חוֹפֵף;

ובַעֲזוּבַת שָׂדוֹת קְצוּרִים

אָטָד בָּדָר רוֹבֵץ.

וְהָיָה כִּי תִּיעַף הָעַיִן

מִזִּרְמֵי תַּעְתּוּעֵי־אוֹר

וְטָבְלָה בְּיֶרֶק הָאָטָד הַמַּכְחִיל,

כִּבְתוֹךְ בְּרֵכַת מַיִם צוֹנְנִים.

(עמ' 9)

אַתְּ הַדַּלָּה כֹּה עַל חֲרִיצַיִךְ הַמַּאְדִּימִים

תּוֹךְ זְהַב הַמֶּרְחַקִּים

עִם קַרְקְעֵי נְחָלַיִךְ הַחֲרֵבִים, הַלְּבָנִים –

מָה יָפִית!

(עמ' 10)

לִבִּי עִם טְלָלַיִךְ, מוֹלֶדֶת,

בַּלַּיְלָה עַל שְׂדוֹת חֲרֻלִּים,

וּלְרֵיחוֹת בְּרוֹשִׁים וְקִמּוֹשׁ לַח

כָּנָף חֲבוּיָה אֲנִי אֶפְרֹשׂ.

עֲרִיסוֹת־חוֹל רַכּוֹת דְּרָכַיִךְ

בֵּין גִּדְרוֹת הַשִּׁטָּה שְׁטוּחוֹת,

כְּעַל פְּנֵי מֶשִׁי צַח

לְעוֹלָם בָּם אָנוּעַ

אֲחוּזַת קֶסֶם לֹא־נִפְתָּר,

וּרְקִיעִים שְׁקוּפִים רוֹחֲשִׁים

עַל מַחְשַׁכֵּי יָם עֵצִים שֶׁקָּפָא.

(עמ' 11)

תֵּל אָבִיב

אֵיכָה אֶבְךְּ וְדִמְעָה אָיִן,

הָלֹךְ וְטָפֹף בְּרַגְלֵי מֶרִי

עַל חוֹל אַדְמָתֵךְ – אָתְּ.

לֹא גֹּרֶן וְלֹא זַיִת,

עֲרוּגוֹת קְלוֹקְלוּת

תִּסְחֲטִי כָּאן,

וְאַבְנֵי־מֶלֶט

עַל חָזֵךְ הָרָזֶה.

עֲרָבַיִךְ עוֹד יִזְלְפוּ מָה

מִיץ־כּוֹכָבִים אוֹ לַחְלוּחִית־יָם;

אֶדְבַּק עִם עֶרֶב אֶל שׁוּלֵי גִּבְעוֹתָיִךְ,

כְּחִלְפָה צְחִיחָה מְיַבֶּבֶת.

(עמ' 15)

לָאָב

במלאת חמשים שנה לעלותו על אדמת פתח תקוה

בְּרוּכוֹת הַיָּדַיִם

אֲשֶׁר זָרְעוּ

בְּבָקְרֵי־חֹרֶף,

לְאִוְשַׁת זַרְזִירִים עָטִים –

שַׁדְמוֹת־חַמְרָה אֲדֻמּוֹת;

אֲשֶׁר הִבְרִיכוּ הַגֶּפֶן בַּעֲנָוָה

וְשָׁתְלוּ אֶקָלִיפְּטִים כְּדִגְלֵי נִיחוֹחַ

עַל מֵי יַרְקוֹן;

אֲשֶׁר רִסְּנוּ הַסּוּס

וְהִצְמִידוּ רוֹבֶה לַלֶּחִי

לְגָרֵשׁ אוֹיֵב מֵעַל סֻכָּה דַּלָּה,

סֻכַּת־שְׁלוֹמִים מוֹלֶכֶת

עֲלֵי חוֹלוֹת וְיַמְבּוּט;

וּבְעַיִן יְרֻקָּה עַזָּה

יְפַקֵּחַ עַל הָאֶפְרוֹחִים:

דּוּנָמִים רַכִּים זְרוּעֵי כַּרְשִׁינָה

וּשְׁוָרִים מִסְפָּר רוֹבְצִים בְּמֵי־בִּצָּה…

(עמ' 17)

קָהִירָה, קָהִירָה!

זוֹנָה בָּלָה וּפְרוּמָה,

שָׁוְא יְקַטְּרוּ שֵׁיכַיִךְ מֹר,

וּמִמַּחֲבוֹאַיִךְ הָאֲפֵלִים

רֵיחַ הַקַּהֲוָה הַטּוֹבָה

תַּעֲלִי,

בְּצֵל מִסְגְּדַיִךְ־הוֹד

אַלְלָה עָצֵל

קְפוּל־רַגְלָיו יֵשֵׁב,

כְּתֵבַת־זִמְרָה שְׁחוּקָה

חַזָּנֵךְ מֵרָאשֵׁי מִגְדָּלִים יְגַעְגֵּעַ

וּתְפִלָּתוֹ עִם כָּרוֹזִים

בַּשּׁוּק תִּתְעָרָב.

תַּרְבּוּשִׁים, תַּרְבּוּשִׁים,

בַּרְבָּרִים, כּוּשִׁים,

הָךְ, תַּרַרָח, לִילִי!

תֻּפִּים, חֲלִילִים

אוּלִי אוּלִי, יְלָלוֹת וּצְוָחוֹת

הַמְקוֹנְנוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת:

(עמ' 21)

אֲנִי תַּחַת הָאָטָד

קַלָּה, זֵידוֹנָה,

קוֹצָיו צוֹחֶקֶת

לִקְרָאתְךָ זָקַפְתִּי;

אוֹר מַכֶּה עַל הַמֶּרְחָב,

כָּל קִפּוּל בְּשִׂמְלָתִי

לִי יִלְחָשׁ:

לִקְרַאת מָוֶת

לְבָנָה וּמְחוֹלֶלֶת

אַתְּ יוֹצְאָה.

אַתָּה מוֹפִיעַ –

וַאֲנִי קַלָּה צוֹהָלָה

חֶרֶב נוֹצֶצֶת מְנִיפָה –

וּבְעֶצֶם צָהֳרַיִם

בְּשָׂדוֹת לְבָנִים מֵאוֹר

אֶת דִּינֵנוּ גָּזַרְתִּי –

בְּאֶחָת!

(עמ' 33)

מתוך שירי אסתר ראב, הוצאת מסדה, דפים – 9 -11, 15, 17, 21, 33

 

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקוʺם