רבקה

רָאִיתִי אוֹתוֹ מְטֻלְטָל בַּמָּטָר
וְהַגֶּשֶׁם מַצְלִיף עַל פָּנָיו
לְבוּשׁוֹ הַלַּח מַהְבִּיל –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.
רָאִיתִי וְהוּא – לֹא הוּא
וּפָנָיו – לֹא פָּנָיו –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.
הָלְכוּ אַחֲרָיו אוֹרְחוֹת גְּמַלִּים
שְׁפָחוֹת נָשְׁקוּ שַׂלְמוֹתָיו
גַּבּוֹ גָּבֹהַּ הָיָה וְכָפוּף
זְקָנוֹ רָטֹב מִמָּטָר
הָיָה בֵּן לְאָבִיו – וְאָב לֹא הָיָה לוֹ,
הָיָה בֵּן לְאִמּוֹ – וְשָׁדֶיהָ זְקֵנִים –
חַשְׁתִּי מְבַעֲטִים בִּכְרֵסִי תְּאוֹמָיו –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.
וְיָדַעְתִּי – עִוֵּר יִהְיֶה וְזָקֵן,
בָּאֲפֵלָה יְגַשְּׁשׁוּ אַחֲרַי יָדָיו
וַאֲנִי אֲרַמֶּה אֲפֵלָתוֹ הַכְּבֵדָה
וְאֶת בְּנִי אֶטּוֹשׁ, אֶת אַחַד בָּנָיו –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.
רָאִיתִי אוֹתוֹ מְטֻלְטָל בַּמָּטָר
וַאֲנִי רְטֻבָּה הָיִיתִי כֻּלִּי
וּרְטֻבּוֹת הַכֻּתָּנוֹת הַדְּבוּקוֹת לְעוֹרִי
וּבַגֶּשֶׁם תּוֹצְאוֹתַי, וּבַגֶּשֶׁם רֵאשִׁיתִי –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.

מתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה – אנתולוגיה, ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשס"ו – 2005, עמ' 416 – 418.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם. http://www.acum.ac.il