שחי לאל
שְׁחִי לָאֵל, יְחִידָה הַחֲכָמָה, / וְרוּצִי לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּאֵימָה.
השתחווי לאל, נשמה חכמה, ועבדי אותו בפחד ויראה.
לְעוֹלָמֵךְ פְנֵי לֵילֵךְ וְיוֹמֵךְ, / וְלָמָּה תִרְדְפִי הֶבֶל וְלָמָּה?
אין לרדוף אחר ההבל של העולם הזה.
מְשׁוּלָה אַתְּ בְּחַיּוּתֵךְ לְאֵל חַי, / אֲשֶׁר נֶעְלָם כְּמוֹ אַתְּ נֶעֱלָמָה.
הנשמה דומה לאל ונסתרת מן העין כמותו.
הֲלֹא אִם יוֹצְרֵךְ טָהוֹר וְנָקִי – / דְּעִי כִּי כֵן טְהוֹרָה אַתְּ וְתַמָּה.
חֲסִיןיִשָּׂאשְׁחָקִים עַל זְרֹעוֹ – / כְּמוֹתִשְׂאִי גְּוִיָּה נֶאֱלָמָה.
כפי שהאל נושא את העולם, כך הנשמה נושאת את הגוף.
זְמִירוֹת קַדְּמִי, נַפְשִׁי, לְצוּרֵךְ / אֲשֶׁר לֹא שָׂם דְּמוּתֵךְ בָּאֲדָמָה.
תפקיד הנפש לזמר לכבוד האל כל זמן שהיא חיה.
קְרָבַי, בָּרֲכוּ תָמִיד לְצוּרְכֶם, / אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה!
תפקיד אברי הגוף הפנימיים לברך את האל.
פיוט זה נכתב לתפילת הבוקר (שחרית) של שבת, והוא משמש פתיחה לקטע התפילה "נשמת כל חי" – כפי שמעידה המילה המסיימת את הפיוט, שנועדה לקשר בינו ובין התפילה.