שירי רבקה מרים
כותנתי הצהובה
(לסבתא)
הִיא בִּי מַבֶּטֶת
בְּחֶמְלָה
הִיא קִבְּלָה כֻּתֹּנֶת
צְהֻבָּה
הִיא הָלְכָה בַּדֶּרֶךְ,
טָבְעָה אֶת פְּסִיעָתָהּ –
עִמָּם.
דַּרְכֵיהֶם עֲטוּפוֹת הָיוּ
בְּרֵיחַ עָשָׁן,
בְּרֵיחַ גְּוִילִים עַתִּיקִים
עֲלָטָה שֶׁל נוֹשָׁן.
רְאִיתִים בַּדְּרָכִים
הַצְּהֻבּוֹת
הָלְכוּ רְכוּנִים
וְשָׁרִים.
הֵם שָׁרוּ הַשִּׁיר הַיָּשָׁן
שֶׁבּוֹ נִרְקְמוּ
הֵם נָשְׁפוּ מִתּוֹכָם
רַחֲשָׁם.
הֵם הָלְכוּ בִּדְמָמָה
מְצֻמְּחֵי כָּנָף
מְגֻדְּלֵי שֵׂעָר
בְּסָבִיב מְכֻשָּׁף.
לֹא שָׁמַע שִׁירָתָם הַסָּבִיב
כִּי אֱלוֹהַּ רוּחַ הִשִּׁיב
לְלַוּוֹתָם.
כָּתְנוֹתָם צְהֻבּוֹת
פִּיהֶם נִפְעָר
עֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת
קוֹלָם שָׁר.
הֵם הוֹלְכִים,
גַּם הַיּוֹם צוֹעֲדִים
בַּדְּרָכִים,
וְרָאשֵׁי יְלָדִים מַבִּיטִים
בְּמַבָּט חוֹדֵר
נִשְׁעֲנִים בְּחֵיק אִמּוֹתָם
כְּעָלֶה שֶׁאֵינֶנּוּ נוֹשֵׁר.
עָלִים צְהֻבִּים צוֹעֲדִים
גַּם הַיּוֹם
בִּדְרָכִים אֲפֵלוֹת
בְּאֵין מָקוֹם.
הִיא בִּי מַבֶּטֶת
בְּשִׂמְחָה
אֲנִי כְּבָר עִמָּהּ
כֻּתָּנְתִּי צְהֻבָּה
נְטוּפָה,
אֲנִי צוֹעֲדָה.
6.1.65
נח
נֹחַ הִתְקִין גַּלְגַּלִּים לְתֵבָתוֹ
וּגְרָרָהּ אַחֲרָיו
שֶׁמָּא יִתְחַדֵּשׁ פִּתְאוֹם הַמַּבּוּל.
הַגְּפָנִים שֶׁהִבְחִינוּ בַּסְּנַפִּירִים שֶׁבִּצְדָעָיו
וּבַקַּשְׂקֶשֶׂת הַבּוֹהֶקֶת בְּמִפְתַּח כֻּתָּנְתּוֹ
הָפְכוּ צִמּוּקִים, כִּבּוּ עֲסִיסָם
לְהַרְגִּיעוֹ מִלַּחְלוּחִיתָם הַמְּטַבַּעַת.
נֹחַ הִתְקִין גַּלְגַּלִּים לְתֵבָתוֹ
וּכְשֶׁיְּלָדִים נִתְלוּ בִּיצוּלֶיהָ לִנְסֹעַ
נֹחַ בְּאַהֲבָה חִלֵּק בֵּינֵיהֶם
כַּדּוּרִים שְׁבִירִים שֶׁל אֲרָרָט.
*
אֵינִי זְקוּקָה לִמְאוּם כְּדֵי לְהַפְרוֹתֵנִי
מִלְּבַד אוּלַי לְחֹפֶן גַּרְגְּרֵי-חִטָּה בְּלוּלִים בְּסַעֲרַת-רוּחַ
וְלַכּוֹבְסוֹת הָעוֹמְדוֹת לְצַד הַדֶּרֶךְ וּמַבִּיטוֹת בִּי בְּפִקְפּוּק
אוּכַל לְהַרְאוֹת כִּכַּר לֶחֶם טְרִיָּה
אוֹתָהּ הָרִיתִי אַךְ הַיּוֹם.
רות
רוּת לָפְתָה אֶת בֹּעַז בְּמָתְנָיו
סוֹחֶטֶת מִמֶּנּוּ תְּבוּאָה.
בֹּעַז, בִּשְׁנָתוֹ, תָּמֵהַּ
שֶׁהוּא שֶׁאֶת הָאֲדָמָה עוֹבֵד תָּמִיד
הִנֵּה הָאֲדָמָה אוֹתוֹ עוֹבֶדֶת
בְּזֵעַת אַפֶּיהָ.
פְּקַעַת קִיטוֹר מְתוּחָה, רוּת,
מְסֻלְסָלָה כְּיִפְחָה,
עֵרָנִית כָּאִישׁוֹן,
צוֹפָה בּוֹ נוֹסֵק וּמַמְרִיא
כִּתְנוּפַת הָעֹמֶר,
עֶפְרוֹנִים מֻרְעָבִים מְפַרְכְּסִים
בַּהֲמוֹן נִיצוֹצָיו.
אחד
דַּרְכֵּנוּ הוֹפֵךְ הָאֱלוֹהַּ אֶחָד.
הוּא, שֶׁבְּכָל מָקוֹם
הוּא, הַמְּפֻזָּר וּמְפֹרָד,
הִנֵּה לִקְרָאתֵנוּ נִרְעָשׁ וְנִפְחָד –
הִנֵּה כָּאן
אֶצְלֵנוּ
הָיָה לְאֶחָד.
© הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם