שיר קינה על מות חיד"א

שמש לא יָהֵל אור. שׁוֹמוּ שמים!
רקיע ושחקים קַדְרוּת ילבשו,
נֹגַה כִימָה וּכְסִיל יחד ירעשו,*
יחדל בצבא מרום זיוי קרניים,
כי אב הדור גווע, מעוז אפרים.
– – – – – –
בתהילותיו ספר מָתְנַי אָזַרְתִי
אך עט סופר תלאה, לשון נאלמה
…לי דומיה בחרתי.

כל ספרי חכמתו – לֶשֶׁם, אַחְלָמָה**
מרפא לנפש הם רבים אתנו,
ויוסף עוד דויד מוֹרָשָׁה לנו.***

*מאיר בניהו, החיד"א, מכון יצחק בן צבי, תש"ך – 1960, עמ' מה. © כל הזכויות שמורות להוצאה.
*כימה וכסיל: שמות של קבוצות כוכבים במקרא (עמוס ה 8)
**לשם, אחלמה: מאבני החושן של הכוהן הגדול.
***המילה "ויוסף" בשורה האחרונה מציגה כפל משמעות: הוסיף (צורה שמשמעותה עבר בלשון המקרא – עם "ו"ו ההיפוך") ושמו הפרטי האמצעי של חיד"א – יוסף. ופירוש המשפט: דויד (אזולאי) הוסיף לנו מורשה רוחנית.